About

בלוג זה עוסק ברובו בכלכלה. כדי להבין מה הכוונה במונח כלכלה נשתמש בהגדרה שאימץ תומס סואל בספרו "יסודות הכלכלה – המדריך לאזרח", הגדרה זו נוסחה על ידי הכלכלן הבריטי ליונל רובינס:

"חקר השימוש במשאבים המצויים בצמצום שיש להם שימושים חלופיים".

יש להבהיר את ההגדרה בקצרה:

משאבים בצמצום הם משאבים שאין לאנושות מלאי בלתי מוגבל מהם. משאבים שיש להם יותר משימוש אחד הם משאבים שעונים לפחות על אחד משני התנאים – יותר מאדם אחד יכול להשתמש בהם וניתן להשתמש בהם ביותר מאופן אחד.

בלוג זה יעסוק בנושאים רבים, שרובם יהיו קשורים לכלכלה, חירות ואחווה.

יש לציין שרבים מציבים את החירות אל מול הסולידריות ואת היזמה אל מול החמלה. אלו מתחלקים לשניים:

"הסוציאליסטים" : שחושבים שהדרך היחידה לשיפור הכלכלה היא חלוקה מחדש של העוגה, הגבלת החירות של חלק מהפרטים, גביית מסים מהעשירים ושימוש בהם למען הכלל.

"הקפיטליסטים": שחושבים שהדרך היחידה לשיפור הכלכלה היא על ידי יזמים פרטיים שמונעים מרצון להרוויח עוד כסף. לטענת אלה היחידים שיכולים לשפר את הכלכלה הם היזמים המונעים מתאוות בצע.

בלוג זה מתנגד לתפיסות אלו ושולל אותן מכל וכל.

"הסוציאליסטים" הללו מוצאים כמוני את החשיבות באחווה, אך מגבילים חירויות לעתים קרובות לשווא, בעוד "הקפיטליסטים" המדוברים מקדמים חירות ושוכחים כליל את האחווה. שניהם מתעלמים כליל מיוזמות הנובעות מחמלה ואחווה ומשפרות את הקצאת המשאבים ללא תאוות רווח או הגבלת חירות.

הערך הבסיסי המנחה אותי הוא תמיד קידום רווחתם של כלל האנשים. כדי לעשות זאת, בלוג זה יתמקד בקידום רעיונות הקשורים לחירות ואחווה שכולם יסכימו שמשפרים את הכלכלה.

4 תגובות על About

  1. יש עוד שלוש קבוצות של "דברים" שכדאי לדון ב"רווחה" שלהן בהקשר של כלכלה.

    הקבוצה האחת היא דורות העתיד. "כלל האנשים" כולל גם את דורות העתיד שלא נמצאים כאן ולכן לא יכולים להשתתף במוסדות החברתיים שלנו , כמו מוסד השוק או בהצבעות דמוקרטיות.
    הקבוצה האחרת היא היצורים החיים בגלל שיש לחייהם ולרווחתם ערך משל עצמו , שאינו תלוי רק בערך שנותנים לו בני האדם.
    הקבוצה השלישית היא המערכות האקלגיות שה"רווחה" או ליתר דיוק התפקוד שלהן, חיוני לקיום ולרווחה של בני האדם החיים היום, דורות העתיד והיצורים החיים האחרים. אפשר לדבר על קבוצה רביעית וחמישית של דברים שהם טכנולוגיה ומוסדות חברתיים שמתפקדים באופן דומה למערכות האקולגיות בהסדרת היחסים בין בני האדם ובין בני האדם ליצורים חיים אחרים ולסביבה הא-ביוטית.

    • perkepon הגיב:

      אני מסכים על שתי הקבוצות הראשונות בעיקרון. השאר פיקטיביות.

      כאשר לגבי דורות העתיד – יש נושאים שבהם אנו יכולים לנסות להבטיח שתהיה רווחה גם להם – ויש נושאים שאין לנו איך אפילו להתחיל לגעת בהם מבחינת הבנה וידע.

      באשר לבעלי החיים – מומלץ למנוע סבל עד כמה שרק אפשר, אך לצערי הרב קשה מאוד לקדם נושאים בתחום במידה משביעת רצון. האנושות מתרחבת והיא עושה את זה בהכרח על חשבון בעלי חיים אחרים.

      כל מדיניות או פעילות שאני מציע נובעות מרווחה במדד חומרי, לא אבסטרקטי. אין ערך למערכת אקולוגית "טובה" אין סביבה א-ביוטית "טובה". הייתי שמח ברמה האישית הרבה יותר אילו היינו חיים בג'ונגל אחד ענקי בדו-קיום עם הטבע, אך אני לא רואה ברעיון זה ערך שיש לבסס עליו מדיניות או פעילות.

  2. מקסים פרץ הגיב:

    אני שולח לך משהו מדבר המחבר, מתוך ספר שכתבתי ודן בנושא ומבטאאת המחשבות שלך. (maximperetz@walla.com)
    על פי מחקרו של ד"ר מקס גאמון: במערכת ביורוקראטית "גידול בהוצאות גורם לירידה ברמת השירותים". לדעתו, מערכות ביורוקראטיות פועלות כמו חורים שחורים, הן מושכות משאבים פנימה ופולטות פחות ופחות שירותים.

    המניע העיקרי שלי בכתיבת הספר, היה בחיפוש אחרי סינתזה בין שתי האידאולוגיות, בין הגישה הערכית המשכנעת של הסוציאליזם, לבין יכולת הניהול והביצוע של הכלכלה החופשית.
    אנחנו תמיד צריכים לזכור שהמעטפת האידאולוגית של שני הזרמים הפוליטיים באה ממקום טוב. מחינוך לערכים, ממתן הזדמנויות שוות לכולם ומהשאיפה לרמת חיים סבירה לכלל בני האדם. הכישלון של הסוציאליזם הוא לא כישלון של ערכים אלו! זהו כישלון של השיטה הכלכלית ריכוזית שנקבעה על ידי מרכס ואנגל ככלי להגשמה.

    אני מאמין שנוכל לבנות חברה טובה יותר אם נאמץ עקרונות שהוכיחו את עצמם בכלכלה החופשית ונשלב אותם במשק הציבורי! אם נעשה כן, נגיע להישגים גדולים חברתיים וכלכליים, ללא צורך בהגדלת חלקו היחסי של תקציב המדינה (הגורם העיקרי למשברים כלכליים).

    רבים חושבים שחיזוקה של הכלכלה החופשית משמעותה החלשת מעמד העובדים. בפרק על המדדים אני מוכיח את ההפך. שחיזוקה ויעילותה של הכלכלה מגדילים את חלקם היחסי של השכירים מכלל התוצר הלאומי. כלומר שתמיכתם של העובדים בכלכלה חופשית צריכה להיות מהאינטרס הבסיסי שלהם.

    בספר אני מתמודד עם נושאים רבים אחרים והעיקריים שבהם:

    שימוש במדדים חדשים ( אותם פיתחתי) שיהוו בקרה על השירות הציבורי. החשובים שבהם: מדד יעילות התנהלותן המשקית של מדינות, תיקון במדד של התוצר הלאומי הגולמי (כפי שנעשה היום, מצאתי בו פגמים רבים ) מדדים חדשים על העוני (הגעתי למסקנה שמדד העוני צריך למדוד על פי הפערים בצריכה בפועל) ומדד המצביע על יעילות תפקודם של גופים ציבוריים. מדדים אלה יעזרו לנו האזרחים לקבוע עמדה אובייקטיבית טובה יותר, ביחס ליכולת הביצוע של הנבחרים.
    בפרק האחרון אני קושר בין ערכים לבין כלכלה. העוני והנחשלות שקיימים ברבות מארצות העולם, לא נובע לדעתי רק מחוסר ידע ואמצעי ייצור, כפי שרבים סוברים, אלא מאיבוד סולם ערכים. מחוסר קיומה של תשתית של ערכים חזקה, עליה אפשר לבנות כלכלה סבירה ומעודדת צמיחה.
    אחד מהערכים היהודיים אומר " דרך ארץ קדמה לתורה" ואני הייתי מוסיף: תשתית של ערכים מהווה את הבסיס לבניית כלכלה חזקה. משה (גדול מנהיגי ישראל שפעל לפני 3,500 שנה), הדבר הראשון שעשה אחרי יציאת מצרים, היה קבלתם של עשרת הדיברות שמשמעותן, הקמת תשתית ערכית כבסיס לקיומו ולעוצמתו של העם.
    מדינה בה מתקיים שוק חופשי תחרותי, זקוקה כאוויר לנשימה לחיזוק ומיצוי הפוטנציאל המצוי בכל שכבות החברה. בד בבד אנו זקוקים לחינוך לערכים, לשימת דגש והקפדה על יושר אישי, על אמירת אמת ולפעילות קהילתית רחבה, כדי לגשר על החלקים השונים של החברה ולעודד אחווה וסולידאריות בין חלקיה.

    • perkepon הגיב:

      נשמע כאילו הספר שכתבת רציני יותר מכל הבלוג הזה ביחד, מרשים לאללה.

      עולות לי מספר נקודות ממה שכתבת:

      – איך משלבים את עקרונות השוק החופשי בתוך המשק הציבורי?

      – מרתק בעיני להבין איך הכלכלה החופשית מגדילה את החלק היחסי של העובדים השכירים בתוצר הלאומי.

      – על פניו כאקסיומה הייתי מודד עוני לא באופן יחסי בכלל, אלא באופן אבסולוטי לחלוטין. הגדרה לדוגמא – אדם הוא עני, אם באמצעות סך כל הכנסתו הוא לא יכול לקנות די אוכל כדי להיות שבע. (יש בעיות בהגדרה – א. תפיסת מילטון פרידמן לצריכה כאחוז מהון ולא כתוצאה מהכנסה. ב. עניים מבחירה – חרדים שלומדים תורה במקום לעבוד, או מקבצי נדבות הודים , שנחשבים עניים בהגדרה, אך יש לנהוג בהם אחרת).

      – אני לא מכיר את המדד שלך ליעילות מוסדות ציבוריים. השאלה היא האם נקודת ההשוואה במדד היא למוסדות פרטיים או לא, והאם אתה מתמודד אם השאלה האם צריך את המוסד מלכתחילה. לדוגמא – יש מערכות בריאות ממשלתיות יעילות מאחרות בעולם – אבל האם בכלל צריך מערכת בריאות ממשלתית?

      – בנוגע לערכים, לאחרונה אני מתחיל לפתח תפיסה פסימית לפיה ערכים מגיעים עם מורשת עממית מסוימת ומתפתחים באופן טבעי לאורך זמן רב. מה שמעלה את השאלה האם אפשר לחנך חברה לערכי סולידריות, או שמא חברה פשוט מפתחת אותם בעצמה אם היא נמצאת בתנאים הנכונים, ובשטח מידת ההשפעה של דברים אחרים לא גדולה כמו של תנאים חיצוניים. מה דעתך?

      אגב, אשמח לדעת מה שם הספר, ומה ההשכלה שלך בתחום (סתם מתוך סקרנות). יש בבלוג כמה פוסטים איכותיים שאשמח לשמוע את דעתך עליהם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s