שוויץ – פוליטאה 2.0

הקדמה: האחרונה בסדרת המדינות (לפחות לתקופה הקרובה) שארצה לסקר, היא שווייץ. מדינה מובילה עולמית בכלכלתה וידועה במדיניות רווחה משגשגת.

שווייץ ממוקמת חמישית בעולם במדד החופש הכלכלי, אך מעל לרבע מהתמ"ג בה מגיע לרווחה.

שווייץ מדינה ייחודית מאוד בשיטתה הפוליטית, ולטענתי יש לכך חשיבות רבה גם לכלכלתה.

על כן אסקור בפוסט את המערכת הפוליטית בשווייץ – ובפרט את חלוקתה לקאנטונים וקהילות, ואת בחירתה במשאלי עם כמנגנון לעיצוב מדיניות – ואסביר בקצרה איך מושפעת מכך הזירה הכלכלית.

*****

מדד החופש הכלכלי:

במדד החופש הכלכלי שווייץ ממוקמת החמישית בעולם – מה שמדרג אותה 46 מקומות מעל ישראל. (הסבר על המדד – כאן).

הפערים מתבטאים בעיקר בחופש משחיתות (מדד הבודק כמה שחיתות פוליטית ישנו במדינה),בזכויות קניין (כאשר המדד משווה בין רמות גבוהות של זכויות קניין – מדובר דה-פקטו על מדד ליעילות משפטית), חופש בשוק העבודה (לשכור ולפטר עובדים, ולקבוע תנאי העסקה שונים), וחופש פיננסי (החופש של בנקים ומוסדות פיננסים להתנהל ללא התערבות).

שווייץ ישראל חופש פיננסי

לא אנסה לנתח את היעילות המשפטית הרבה בקרב השוויצרים, או את היעדר השחיתות הפוליטית אצלם (קורא דעתן רשאי לייחס את זה לתרבותם ה"גרמנית" משהו).

בשווייץ אין חוק שכר מינימום. המצב שם דומה לזה בדנמרק – בו מיקוח וולנטרי בין איגודי עובדים למעסיקים קובע את השכר (ממליץ לקרוא עוד על זכויות עובדים כאן). השוויצרים ידועים בבנקאותם החופשית ובחופש הפיננסי במדינה שלהם.

חלוקה לקאנטונים

שווייץ מחולקת ל26 קנטונים, ובכל קנטון שלטון ייחודי. כעת יש להבין שבתוך הקנטונים עצמם יש חלוקה פנימית. כל קנטון מחולק בתוך עצמו לקומונות (Communes). כל השוויצרים הינם קודם כל אזרחים של הקומונה. כך גם כשתושב זר רוצה לקבל אזרחות עליו לפנות קודם כל לקומונה בה הוא חי.

ישנן נכון ל2011, יש בשווייץ 2,551 קומונות (רשויות מוניציפליות) שונות זו מזו בשטח ובגודל אוכלוסיה. רוב הקומונית מכילות פחות מאלף איש, ומעטות מאוד הקומונות המכילות מעל לעשרת אלפים. כמו לקנטונים, גם לקומונות יש ממשלות משלהן ואוטונומיה בקבלת החלטות(I). הן נושאות באחריות לחינוך, ביטחון, רווחה ותחבורה, רישומים של לידה, מוות ונישואין. בנוסף הן אלה שגובות את המס המוניציפלי, המס הקנטוני, והמס הפדרלי.

political_map_swiss_cantons

על מנת לקבל אזרחות, על אדם לקבל קודם כל אישור מהקומונה והקנטון.

ב90% מהקומונות האזרחים מתאספים אחת לשנה בה הם משתתפים בהצבעות הנוגעות לנושאים חשובים. אולם בקומונות גדולות פרקטיקה זו לא אפשרית, והחלטות משמעותיות נשארות בידיהם של נבחרי הציבור. חשוב לציין כי אפילו בקומונות הגדולות כל האזרחים מצביעים על נושאים כמו תקציב, פשוט דרך שליחת פתק בדואר ולא דרך אסיפה.

האזרח השיווצרי, עם כך, טרוד לא פחות בהחלטות שנעשות בקנטון שלו ובקומונה שלו, ולאו דווקא מודאג בנוגע להחלטות של הממשל הריכוזי.

התקציב הפדראלי של שוויץ ב2010 היווה 11% מהתמ"ג שלה. איך ניתן ליישב עובדה זו, עם העובדה שמעל ל25% מהתמ"ג בשוויץ מושקע ברווחה? התשובה פשוטה – מסי קנטונים ומסי קומונות. באותה שנה המס הכולל בשוויץ (TTR) היה 30.1%. כלומר, בערך 20% מהתמ"ג השוויצרי, ושני שליש מהמסים – מנוהלים על ידי הקנטונים והקומונות.

עם מוסיפים לכך את העובדה שהצבא השוויצרי ממומן על ידי הממשל הפדראלי השוויצרי, ניתן להסיק כי רוב מערכת הרווחה השוויצרית מנוהלת ברמת הקנטון והקומנה, ולא ברמה הפדראלית.

מס החברות הפדראלי בשוויץ עומד על 8.5%, אך הקנטונים והקומונות יכולים להוסיף על מס זה עוד מיסוי משלהם.  המס הנמוך והאחיד (בניגוד למיסוי החברות בישראל) מושך חברות בינלאומיות לעשות עסקים בשוויץ. אחוז המס שונה משמעותית בין קנטונים וקומונות שונות – בערים מסוימות המס יכול להיות סביב ה12% ומטה, ובערים אחרות הוא יכול לעבור את ה30%.

למרות שיותר ויותר קומונות מתאחדות, לא אחת התאחדויות אלה נתקלות בהתנגדות. ההתנגדות מגיעה מצד קומונות בעלות מס נמוך יותר. קומונות אלה בדרך כלל עשירות יותר, שכן הן מושכות אליהן אנשים המרוויחים שכר גבוה, ומעדיפות לכן שלא להתאחד עם שכניהן.

דרך המיסוי וניהול התקציב הייחודית מקנה לאזרחים יכולת להשפיע באופן הרבה יותר ישיר על מערכת הרווחה המונהגת אצלם, על גובה המס, וסוגיות משמעותיות אחרות.

משאלי עם

שוויץ ידועה גם במשאלי העם הרבים שהיא עורכת.

משאלי העם בשוויץ מהווים נדבך חשוב לדמוקרטיה בה וייחודיים לה. היוזמה האפשרית הקיימת בשווייץ מאפשרת לכל קבוצה של אזרחים שהשיגה 100,000 להעלות משאל עם. משאל הנוגע לחוק חייב להתבסס על חוק של מחוקק קיים, אזרחים אינם יכולים ליזום חקיקה בשל עצמם. משאל עם הנועד לשנות את החוקה, עם זאת, יכול לבוא מתוך יזמה פופולארית.

משאלי העם בשווייץ מתנהלים בשלוש רמות שונות – ברמה המוניציפלית, ברמת הקנטון, וברמה הכלל מדינית. בעוד משאלי עם ברמה המוניציפלית עוסקים בנושאים מאוד מקומיים, משאלי עם ברמה הכלל מדינית עוסקים בנושאים משמעותיים מאוד לגורלה של שוויץ, לדוגמה ויתור על כוח גרעיני, הגבלת הגירה, צמצום שעות עבודה והצטרפות לאו"ם. לא מזמן לדוגמא, קבעו תושבי שוויץ ברוב של 79% כי עריקות מהצבא איננה עילה לקבלת מעמד פליט בשוויץ.

השיעור הממוצע של מצביעים למשאלי עם הוא 49.2% נכון ל2011. יוזמות אזרחיות יכולות לפעמים לקבל שיעור נמוך בהרבה – של 30% לערך, אך כאשר עוסקים בנושא משמעותי שיעור ההצבעות עולה בהתאם מעל ל60% בנושאים כמו ביטול הצבא השוויצרי או הצטרפות לאיחוד האירופי.

משאלי העם ברמה המקומית פותרים בעיות רבות מבלי כל צורך בהפגנות. סוגיות כמו פתיחת קניון על מקום בו יש פארק טבע, או שיפוצים שלא שווים את הטרחה ומפריעים לתושבים לא מצריכים מהתושבים הפגנות, אלא פשוט אסיפת מספיק קולות לקיום משאל עם בנושא.

באופן מפתיע מתברר כי העם השוויצרי מקבל גם החלטות לא פופולאריות במשאלי עם.

בשנה האחרונה עלו שני משאלי עם בנושאים כלכליים מצד השמאל הכלכלי – לחייב כל מעסיק לתת 6 שבועות חופש לכל עובד בשנה, במקום 5 שבועות – הנהוג היום, ומשאל עם לחייב כל מעסיק בשוויץ לשלם לעובד הזוטר ביותר בחברה, לא פחות משתיים עשרית ממה שניתן לעובד הבכיר ביותר (או המנהל).

שתי ההצעות הללו נדחו על ידי העם השוויצרי.

המדינה השישית בעולם בהוצאות על רווחה כאחוז מהתמ"ג – היינו מצפים שאזרחיה יראו בזכויות עובדים דבר בעל חשיבות מרכזית. אך זה כלל לא המצב.

העם השוויצרי מבין את החשיבות שבשוק תחרותי המאפשר העסקה חופשית ככל האפשר של עובדים. זאת על מנת ליצור עושר רב ככל האפשר – ובאמצעות העושר שנוצר ליצור מנגנוני רווחה שיסייעו למועטי היכולת.

שוויץ דגל

לסיכום

שוויץ מקיימת מדיניות ייחודית המאפשרת לכל אזרח להשפיע באופן ישיר בהרבה על קבלת ההחלטות, דרך אסיפות ומשאלי עם – ברמה המקומית וברמה המדינית כאחד.

רוב הרווחה בשוויץ מתנהלת דרך הקנטונים והקומונות, והמיסוי משתנה משמעותית בין כל מחוז ומחוז. הדבר נותן לאזרח את היכולת להשפיע על המיסוי ועל מערכת הרווחה באיזור שלו.

כמו כן עושה רושם שהדיונים הציבוריים פתחו אצל השוויצרים את היכולת שלא לקבל משאלי עם פופוליסטיים.

כשאפלטון טבע את המונח דמוקרטיה, הוא ראה בו דבר שלילי. הדמוקרטיה, לפי אפלטון – היא שלטון האספסוף. הפוליטאה – היא שלטון העם האמיתי. אך פוליטאה יכולה לקרות לטענת אפלטון רק במחוזות קטנים, כשמספר המצביעים מאפשר אסיפה – ולא מצריך בחירות כלליות.

שוויץ נכון להיום מקיימת את המודל הקרוב ביותר שראיתי לפוליטאה – שלטון העם באמת, ולא דמוקרטיה – שלטון האספסוף.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s