פמיניזם וכלכלה – ההבדלים בין כפייה לניצול

הקדמה:

הפוסט הבא עומד להתעסק בטשטוש ההבדל בין המונחים כפייה וניצול.

הטשטוש מוביל לשתי תוצאות בתחומים שונים לחלוטין:

בתחום הכלכלי – למסקנה שזה הוגן לחלק את העושר אחרת ולכפות על עשירים לממן עניים.

בתחום הפמיניסטי – למסקנה שסקס בהסכמה, כשההסכמה הנובעת מ"ניצול סיטואציה" הינו אונס.

חשוב להבהיר:

– אני פמיניסט, מתנגד ליחסים בכפייה ומאמין בצער כי יש הרבה מקרים של אונס. מקרים שבהם אישה הביעה אי-הסכמה, או לא היה שום יסוד להניח כי היא מסכימה לקיים את האקט המיני– ולמרות זאת הגבר כפה זאת עליה.

– לא אני יצרתי את הקישור בין  פמיניזם לכלכלה, ובדרך כלל אני מעדיף לעסוק בנושאים הללו בנפרד.

אין כאן אמירה גורפת כי ניצול הוא פחות אלים מכפייה, פחות מזיק מכפייה, או יותר מוסרי מכפייה.

איני כותב הגות מוכשר במיוחד – אני טוב יותר בכלכלה ובנתונים – נא להנמיך ציפיות.

***

כפייה היא הכרחת אדם לבצע או לא לבצע פעולה מסוימת בניגוד לרצונו החופשי.

ניצול הוא שימוש בחולשה של אדם או במצבו על מנת לגרום לו לבצע או לא לבצע פעולה מסוימת.

ההבדל העיקרי הוא שבכפייה, הכופה מייצר את החולשה אצל הנכפה. בניצול, החולשה לא בהכרח נוצרה על ידי המנצל. כאשר אשתמש במונח ניצול, אדבר על ניצול שאינו כפייה.

בכלכלה

בניגוד למה שכותב גיא מור, כאשר בעל הון מציע עבודה בשכר מחפיר לעובד, הוא לא כופה עליו עבודה בשכר נמוך. הוא לא מפעיל כוח על העובד ומאלץ אותו לעבוד בשכר נמוך. האילוצים שגורמים לעובד להסכים לעבוד בשכר מחפיר היו שם לפני שהמעסיק הגיע – המעסיק הוא לא זה שיצר אותם.

כאשר הממשלה מחייבת מעסיק לשלם שכר מינימום לעובד היא משתמשת בכפייה. היא מפעילה כוח כדי לגרום לאדם לבצע פעילות בניגוד לרצונו.

על בעל ההון ניתן לומר כי הוא מנצל את העובד – שכן הוא נהנה מהעובדה שהפועל נמצא בתנאים כלכליים שמאלץ אותו להסכים לעבוד בשכר כה נמוך.

ביחסים בין גברים לנשים

גבר שמקיים עם אישה יחסי מין בניגוד לרצונה כופה עליה את האקט המיני. כפייה של אקט מיני מוגדרת לרוב כאונס.

גבר שמוצא אישה בעלת בעיות נפשיות, שבוחרת מסיבות לא בריאות נפשית לקיים איתו יחסי מין, מנצל את חולשותיה של האישה, אך לא כופה עליה דבר. (אם זה מעורר בכם התנגדות, ראו הערה 3 בהקדמה).

דוגמאות קצה

ניצול, למרות שהוא שונה מהותית מכפייה, יכול להיות מזעזע לא פחות.

דוגמא קיצונית מעולם הכלכלה היא חייו של עובד תאילנדי בישראל:

דוגמא מעולם היחסים בין גבר לאישה ניתן לראות בעדות מס' 1069 מאחת מתוך אחת. עיקרי העדות כאן (אזהרה – העדות כוללת אלימות רבה ומזעזעת):

"הייתי בערך בת 14 והכרתי דרך חברה שלי בחור בגילי, בהתחלה היינו רק מדברים בפייסבוק, ולאחר כמה שבועות נפגשנו. הוא לא היה מאוד נאה, אבל הוא הקסים אותי, ידע בדיוק מתי ואיזה מחמאות לתת לי, ונפלתי. לאחר כמה פגישות הוא בא לישון אצלי והתנשקנו. כשקמתי בבוקר אפילו לא הייתי בטוחה עם זה חלום או שקרה באמת, הייתי מוקסמת. לאחר כמה ימים החלטנו שאנחנו ביחד. השבועיים הראשונים של הקשר שלנו היו טובים, היינו ביחד כל יום וכל לילה, נפרדנו רק בשביל ללכת לבי״ס וישר אחרי זה חזרנו להיות ביחד. הרגשתי נאהבת, והתאהבתי או לפחות ככה חשבתי. היינו אצלו כל יום וישנו אצלו בלילה כי ככה הוא העדיף, הפסקתי לאכול כמעט כי הוא אכל רק בשר ואני הייתי צמחונית. אבל לא היה לי אכפת מכלום, לא אכפת שנטשתי את כל הקשרים שהיו לי, ולא אכפת שאף פעם כבר לא הייתי בבית, או אפילו שהפסקתי ללכת לבי״ס כי הייתי מעדיפה לחכות ליד הבי״ס שלו בשביל להיות איתו בהפסקה. נהייתי אובססבית. אם אתן תוהים איפה ההורים שלי היו כשהפסקתי להגיע לבי״ס והפסקתי לבוא הביתה, זאת הייתה תקופה קשה אבא שלי בדיוק יצא ממחלת הסרטן וההורים שלי היו בתהליך פרידה בפעם השלישית. ואת אמא שלי פשוט הצלחתי לשכנע שאני באמת מאושרת. אחרי השבועיים האלב שכבנו, לא זה לא היה אונס אפילו אפשר להגיד שאני יזמתי את זה, כמובן כי חזהתי שזה מה שהוא רוצה."

"ככל שהקשר שלנו התקדם התוודעתי לעוד דברים חדשים שלא ידעתי עליו. למשל האוסף פורנו הענק שהוא החזיק במחשב שלו שכלל בן היתר פורנו חולני של אונס וכדומה. לא ברחצי מהקשר הזה כשגיליתי שכשהוא לא לוקח את התרופות הרגעה שלו הוא מתפרץ עליי, כם כשהוא בעט בי או העיף לי כאפות לא ברחתי, גם כשזה קרה כשהוא כן לקח את התקופות. הוא הצליח לשכנע אותי לעשות איתו סרטונים מיניים, שיוכל לצפות בהם בזמן המועט שלא הייתי איתו, ואני, אני הרי זאת שבסוף הסכימה. וככה קרה שיש לו שני סרטונים שלנו ביחד, על המחשב, על הפלאפון- ואני, אני סמכתי עליו. בשלב הזה של הקשר שלנו, חודשיים- שלוש, כבר איבדתי את עצמי, איבדתי קשר למציאות, היה לי רק אותו. הפסקתי לאכול, הפסקתי ללכת ללימודים, התחלתי לעשן, לשתות ורק להיות איתו. הוא התחיל להכריח אותי לעשות דברים, לרדת לו גם כשבכיתי שאני לא רוצה- בסוף הסכמתי, לדחוף לי אצבעות למקומות שלא ביקשתי ולא רציתי, וכשאמרתי לא הוא היה אומר שעוד מעט זה יהיה לי נעים. ואני נתתי לו. לא הגדרתי את מה שהוא עשה לי כאונס- כי אני נתתי לו, נתתי לו לשכב איתי, הייתי כנועה לו. והוא נתו לי לשכב אחר עך במיטה שלו ולבכות, לדפוק את הראש בקיר ולבכות, ואז היה צועק עליי שאני אסתום, שהוא מנסה לישון ואני מפריעה. אחרי 3 וחצי חודשים הבנתי שמשהו לא בסדר ואמרתי לו שאני רוצה להיפרד, בכיתי שעשיתי את זה, ובערב כבר התחרטתי וחזאתי לעוד סיבוב של שבועיים של סבל נפשי ופיזי."

במקרה הזה, הבחור כפה אקטים אלימים על הקורבן, אך הוא ניצל גם ניצל את חולשותיה הנפשיות שהובילו אותה לחזור שוב ושוב.

שתי הדוגמאות כאן מזעזעות. בשתיהן קל לחשוב על מקרים של כפייה שהם הרבה פחות חמורים מהניצול המגעיל, המזעזע והנורא שאנחנו רואים לפנינו.

טשטוש ההגדרות

כפייה היא ללא ספק אקט אלים ופסול. לגבי ניצול – השאלה מורכבת יותר שכן קשה להבדיל בין ניצול לבין אינטרקציות תקינות.

כל עובד צריך מקום עבודה, וכל מעסיק מנצל את הצורך בעבודה כדי לעשות רווח.

כל אחד צריך מישהו לאהוב (אתנחתא קומית כדי להירגע –Everybody needs somebody to love).

האם בכך שמישהו נהנה מצרכים של אדם אחר – הוא בעצם מנצל אותו? מה ההבדל בין צורך לבין חולשה? האם יש צורך "מוגזם"?

השאלות מקשות לשים קו הפרדה ברור בין מערכת יחסים של ניצול, לבין מערכת יחסים תקינה.

איני רואה כיצד ניתן לפתור את הטשטוש בין ניצול לבין מערכת יחסים תקינה באופן גורף ותיאורטי. ניתן כמובן להסתכל נקודתית ולקבוע נורמטיבית איזו מערכת יחסים תקינה ואיזו מערכת יחסים מבוססת על ניצול (לדוגמא, המערכת יחסים שתוארה בעדות לאחת מתוך אחת אינה תקינה – ואילו הייתי יודע שמי ממכרי מעורב במערכת יחסים כזאת הייתי עושה כל שביכולתי כדי לעצור את העוול).

הקושי נובע מזה ששני הצדדים בחרו באינטרקציה, ולכן יכול להיות ששני הצדדים נהנים ממנה.

בין כפייה לבין ניצול יש הבדלים ברורים, שהוצגו כאן.

כאשר עלינו להחליט אילו סנקציות להטיל – מבחינה חוקית, או מבחינה אישית, אנחנו לעתים מסווגים את המקרה בין כפייה לבין ניצול.

הן הפמניסטיות, והן המארקסיסטים כל אחד בתחומו, מטשטשים את ההפרדה בין כפייה לניצול. בעשותם כן, הם הופכים את השאלה המורכבת למסוכנת ומורכבת עוד יותר. שכן כפייה היא אקט לא מוסרי בעליל, בעוד את הניצול אפשר לבלבל עם מערכת יחסים תקינה.

כפייה, כאקט בלתי מוסרי תמיד מחייבת סנקציה. כאשר מגדירים ניצול ככפייה, התוצר הבלתי נמנע הוא הטלת סנקציות על חפים מפשע.

דוגמא מעולם הכלכלה היא הטלת סנקציות על מעסיקים ש"מנצלים את מצבם של העובדים". כתבתי קצת על הנושא כאן. דוגמא מצויינת לסנקציות המוטלות על חפים מפשע היא סגירת סניף בודהה בורגר ביהודה הלוי. חוקים שנועדו למנוע ממעסיק לנצל עובדים –גרמו למעשה לסגירת עסק שרצה להעסיק עובדים – בכוונה ובידיעה כדי לעזור להם ולתת להם מקום עבודה.

קצת מתוך הודעת הסגירה שכתב אריה, מנהל הסניף:

"נתבעתי לראשונה על ידי עובד לשעבר אריטראי ביום רביעי האחרון, קדם לזה שבוע לפני כן איום תביעה, וכאן התחלתי לחשוש, כי בניגוד להרבה אחרים שילמתי להם הרבה, בין 28 ל-33 ₪ נטו, וזה עלות גבוה, וכמובן סוכם איתם תנאי העסקתם, אבל אכן גם אני לא ניסחתי חוזה בשפה הטיגרית, אלא נעתרתי לבקשתם לשלם מדי חודש את הכל, כולל דברים סוציאליים כמו אי לקיחת חופש, דמי מחלה, דמי חגים וכו', כך שהנטו החודשי יצא כמה שיותר גבוה. וכמובן, כל עובד זר, שהוכיח את עצמו, הגיע אלי עם הבקשה לעבוד יותר שעות, כי הוא צריך לפרנס, מבקש לייסד משפחה, וכו', ואין ברירה אלא לתת, כי אחרת או שיחפש מקום אחר או שיתחיל עבודה שנייה, וכתוצאה יהיה עייף בשתי העבודות. דאגתי להם להרבה, ספגתי ביקורת מוצדקת על גובה המשכורת שהם קיבלו, אבל זה לא מנע תביעה."

חוקים שאמורים להביא לסנקציות על המנצלים – מובילים בסופו של דבר להרס של מערכות יחסים תקינות.

אפשר לראות את היחסים בין מועסק למעסיק באופן קצת אחר:

בתחום היחסים בין גברים לנשים, בעילה אסורה בהסכמה מוגדרת גם על נערות מעל גיל 16. בני הנוער נוהגים להתעלם מהחוק ונערות נוטות לצאת עם חיילים גם לפני שהן מסיימות ללמוד בבית ספר. גם כאן החוק מטיל סנקציות בכדי למנוע ניצול, כאשר קשה מאוד לבצע אבחנה אפקטיבית בין ניצול לבין מערכת יחסים תקינה.

סיכום

כפייה היא הכרחת אדם לבצע או לא לבצע פעולה מסוימת בניגוד לרצונו החופשי.

ניצול הוא שימוש בחולשה של אדם או במצבו על מנת לגרום לו לבצע או לא לבצע פעולה מסוימת.

ניצול יכול להיות במקרים מסוימים פסול מוסרית בהרבה מכפייה.

קשה להבדיל בין ניצול לבין מערכת יחסים תקינה, שכן במערכות יחסים רבות אנשים מרוויחים מחולשה או צורך של אדם אחר.

כאשר מטשטשים את ההבחנה בין ניצול וכפייה, ומטילים סנקציות על ניצול (על מנת למנוע אותו) עלולים לפגוע במערכות יחסים תקינות.

כפייה היא עוול מוסרי המחייב סנקציות.

בכל מקרה של ניצול יש דרך אלטרנטיבית לפתרון הבעיה – שאינה להטיל סנקציות על המנצל. ניצול בהגדרה נובע מחולשה או פגיעות בצד המנוצל.

במקרה הכלכלי – החוקים המעגנים עבודה זרה בישראל בנויים באופן שמקשה על העובדים הזרים לפרנס את עצמם בכבוד. במקרה שהוזכר קודם של עובדי החקלאות – מדובר בחוקים המקשים על העובדים לעבור בין מעסיק ישראלי אחד למשנהו, במקרה של עובדי בודהה בורגר, מדיניות משרד הפנים המסרבת להסדיר את מעמדם כאן.

במקרה הפמיניסטי – אם מישהי נמשכת לבחורים מסוכנים ובעייתיים, הדבר יכול לנבוע מקשיים בבית ובמשפחה, או מחוסר בתשומת לב, והיעדר חברים טובים ותומכים שידעו לעזור. הקשבה, תשומת לב, ואכפתיות כלפי הסובבים אותנו יכולים לשנות חיים מן הקצה אל הקצה.

כל ניצול הוא שימוש בחולשה – וטיפול בחולשה עצמה יהיה ללא תופעות לוואי ואפקטיבי הרבה יותר מהטלת סנקציות על המנצל.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s