בפעם האחרונה – לא אכפת לי מאי-שוויון

הקדמה – לא אחת יוצא לי לראות סרטונים, או תמונות הממחישים אי-שוויון עולמי או מקומי – ותגובות המעידות על העוול הרציני שאי-השוויון גורם. מצאתי את עצמי מגיב יותר מפעם אחת את אותה תגובה בנושא אי-שוויון, לעיתים בגרסא מקוצרת. אני מאמין שהגיע הזמן לסגור את הפינה הזאת אחת ולתמיד.

כדי לענות כבר על שאלות אד-הומינם למיניהן – אכפת לי מהעניים, וכל עיסוקי והתעניינותי בכלכלה התחילה מעיסוק בעניים ובעוני. מטרתי אינה למגר עושר – אלא למגר עוני.

*****

פרמידת העושר העולמית: 0.6% מתושבי העולם מחזיקים בכמעט 40% מכלל ההון העולמי

פרמידת העושר העולמית: 0.6% מתושבי העולם מחזיקים בכמעט 40% מכלל ההון העולמי

זו פרמידת העושר העולמית. מי שרואה אותה עלול לחשוב שהמצב בעולם גרוע מאי-פעם. אי-שוויון כזה, כנראה שמעולם לא נראה בכדור הארץ.

כדי לבקר את ההיסק מהפירמידה שהמצב העולמי נורא מאי פעם, אתייחס לשתי נקודות –

– המצב הקודם: הפרמידה לא משקפת לנו בכלל את המצב הקודם, ואין בה כל יחסיות. יכול להיות שבעבר הפערים היו גדולים עוד יותר (לא סביר). הפרמידה לא מראה מגמות – אלא רק מצב נתון.

– עושר כמשחק סכום-אפס: עושר אינו משחק סכום אפס. אנשים שיוצרים וצוברים עושר, לעתים קרובות עושים זאת תוך הגדלת העושר הכללי. סטיב ג'ובס, ביל גייטס, הנרי פורד, ג'ון רוקפלר כולם הגדילו את העושר האנושי לאין שיעור.

לסיכום נקודה זו – סביר להניח שהפרמידה מתארת מצב בו המערב צבר עושר רב ויצר עושר רב, בעוד המזרח נשאר פרימיטיבי יחסית. יכול להיות שהתערבות ממשלתית מושחתת במדינות עולם שלישי עיכבה את ההתפתחות הכלכלית שם – אבל בכל אופן עצם הפער, כשלעצמו, לא מעיד על שום דבר רע.

למעשה יכול להיות מצב בו גם הכפרים העניים ביותר הגדילו את עושרם בזכות התפתחות טכנולוגית, אך הם התפתחו והגדילו את הונם הרבה פחות מהמערב – ולכן חלקם היחסי בעוגה קטן.

*****

פעמים רבות קיבלתי בתגובה לטענותיי את הסרטון המפורסם הבא:

בסרטון נטען כי אי-שוויון מייצר ואחראי לרבות מהתחלואות של החברה שלנו, וכי ע"י פתרון בעיה זו, נוכל לפתור בעיות רבות נוספות.

המרצה בסרטון, ריצ'אד וילקינסון, כתב את הספר The spirit level (אליו אתייחס כאן כ"המישור הרוחני").

על כך כתב כריסטופר סנודון ספר שלם בשם The spirit level delusion. יש לו גם בלוג בנושא.

בחרתי לתרגם מאמר שכתב בנושא, ועיקר התרגום לפניכם:

"בעולם ובו אינסוף מורכבויות, המישור הרוחני מציע לנו פשטות מרגיעה. לפי וילקינסון ופיקט, כמעט הכול ניתן להסברה ע"י גורם אחד. תמותת ילדים, רצח, בריאות, השמנה, מחלות נפשיות, אמון, שימוש בסמים, ואפילו מחזור – לכולם יש גורם דומה: אי-שוויון. חשוב להדגיש – לא העוני והמחסור, אלא הנזק הפסיכולוגי בידיעה שאנו חיים במדינה בעלת פערים משמעותיים בין עשירים לעניים. בחרו בעיה חברתית, אומרים הסופרים, היא תהיה גרועה יותר במדורי הגיהינום של אי השוויון כמו אוסטרליה ואמריקה.

זה היה עשוי להיות חומר לפרס נובל אם היה בכך אמת, אך מעט מהטענות במישור הרוחני עוברות בדיקה רצינית. סופריו אומרים, לדוגמה, שלארצות "שוויונית יותר" יש שיעורים נמוכים יותר של השמנה, ילודת בני נוער, רצח, ומוות בלידה. אך כל זה מתבסס על יפן "השוויונית יותר" שמצליחה במדדים יותר טוב מאמריקה "השוויונית פחות". יכול להיות שאי-שוויון הוא באמת השורש של הבדלים אלו, אך אנחנו חייבים לפחות לשקול את האפשרות שמדינות אסייתיות שונות היסטורית, תרבותית ופסיכולוגית, ממדינות אנגלו-סקסיות.

כדי לגלות נצטרך לחפש חברות אסייתיות אחרות. שני הפילים בחדר, הם סינגפור והונג קונג, שתיהן מתפקדות מעולה בכל המדדים, חוץ מהעובדה שיש בהן פער קיצוני בין עשירים לעניים. אם, כפי שוילקינסון ופיקט מתעקשים, יש כאן סיבה ותוצאה בפעולה, הסיבתיות צריכה לפעול לשני הצדדים – הארצות הפחות שוויונית אמורות לתפקד פחות טוב. למעשה,שני מעוזי הקפיטליזם נטול הרסן מתפקדים טוב במיוחד. היה טוב אם וילקינסון ופיקט היו מראים לנו מידע. סינגפור מוזכרת בספר רק לעתים, והונג קונג לא מוזכרת כלל.

בולטות בהיעדרותם גם מקומות כמו סלובניה, דרום קוריאה, צ'כיה, בכולן יש רמות שוויון נורדיות בלי להגיע לרמת החיים שיש בסקנדינביה. לא שהסקנדינביה היא הוולהלה כפי שהיא מצטיירת במישור הרוחני. נעשים הרבה סקרים המראים שהסקנדינבים בעלי אמון הדדי, אך כדי שכנע שהם "טובים יותר" על הקורא להעלים עין משיעור גירושים גבוהה, פשיעה, אלכוהוליזם, מחלות נפשיות ושיעורי התאבדות שמאפיינים את המדינות הללו.

להעלים עין זה משהו שוילקינסון ופיקט עושים די הרבה. כמו כל אמונה מונותאיסטית, יש להתעלם מעובדות של מסתדרות עם האמונה. בתוצאה מכך, הם נתלים על העובדה שבמדינות פחות שוויוניות אוכלוסיית השוהים בכלא גבוהה יותר, והשהייה הממוצעת גבוהה יותר ולא בעובדה שלמדינות אלו שיעורי פשיעה נמוכים יותר. הם מספרים לנו שאזרחי מדינות שוויוניות הם יותר פילנתרופיים כי המדינה שלהם משקיעה יותר כסף בסיוע חוץ, בלי לציין שהאנשים נותנים הרבה פחות כסף לצדקה. הם מספרים לנו שתמותת ילדים, רצח, מחלות לב, וילודת צעירים נגרמים מאי-שוויון, ולמרות זאת הבעיות הללו נהיו נפוצות פחות במדינות שבהן אי-השוויון גדל במהירות.

הבדלים עצומים בין אומות לא מוזכרים, כאילו שאין להם קשר לכמה טוב לחיות במדינות הללו. נושאים כמו שיעורי הרצח באמריקה ואריכות הימים ביפן נידונו על ידי מומחים, ויש סיבות והסברים בהירים והגיוניים, כמו שיש סיבות ביולוגיות ותרבותיות המסבירות למה שיעורי תמותת ילדים וילודה בקרב בני נוער שונים ממדינה למדינה. במישור הרוחני, מורכבויות של תחומים אקדמיים שלמים מתכנסים לגרפים בסיסיים ולעתים קרובות אף מטעים.

מה שלינסי הנלי מתאר בגארדיאן כ"סוללת ראיות שלא ניתן לחלוק עליהן" הפיח רוח חיים בהיפותזות שנוסו, נבדקו ונדחו פעמים רבות בעבר. ה"תיאוריה של הכול" היא מיתוג מחדש של היפותזת ההכנסה הנמוכה, שמעולם לא נהנתה מאמון רב בקרב כלכלנים. מחקרים בין-לאומיים מראים שמדינות שוויוניות יותר לא שמחות ממדינות אחרות, וכשהאקונומיסט פרסם ב2005 את מדד איכות החיים שלו, התאוריה של הכנסה נמוכה נדחתה במפורש: "אין כל ראייה להסבר שמוצע לעתים לפרדוקס שגם כשההכנסה עולה אין עלייה בשביעות הרצון: הרעיון שעליה בהכנסה של מישהו גורמת קנאה וגורמת קנאה ודעיכה ברווחה של אחרים. לפי הערכותינו, לאי-שוויון בהכנסה אין השפעה על רמת שביעות רצון מהחיים".

הרעיון שאי-שוויון מוביל לבריאות כללית דלה ולתוחלת חיים קצרה יותר מרכזי בתיאוריה, אך גם הוא הופרך פעם אחר פעם. נושא זה קרוב לליבו של ריצ'ארד וילקינסון, כמי שיצר את הרעיון לז'ורנאל הרפואי הבריטי ב1992. גל של מחקר שבא לאחר מכן, אך כ10 שנים מאוחר יותר, מאמר מערכת באותו ז'ורנאל סיכם: "עכשיו כמידע אמין על אי-שוויון בהכנסות נהיה נגיש על 16 מדינות מערביות ומתועשות, הקשר בין אי-שוויון בהכנסות ותוחלת חיים נעלם".

בהתעלם מהביקורת, התאוריה על הקשר ביניהם חוזרת במישור הרוחני, בטענה המפוקפקת ש"חברות לא-שוויוניות הן כמעט תמיד חברות לא בריאות". זה תלוי על אילו חברות אתה מסתכל. הגרף שוילקינסון ופיקט כדי להסמיך את טענתם (ראו גרף 1) עושה שימוש במידע מ2002, וכרגיל, מוציא מספר מדינות חשובות. אם נשתמש במידע עדכני יותר ומראים את כל המדינות העשירות, הקשר לאי-שוויון נעלם, ומוחלף במגמה מתונה לכיוון השני (גרף 2).

גרף 1:

גרף 1

גרף 2:

גרף 2

הדבר נכון גם על גרפים נוספים שוילקינסון ופיקט מסתמכים עליהם. כפי שיודע כל סטטיסטיקאי, אם תענה את הנתונים הם יודו בכל דבר, אבל – כפי שאני מראה בספרי אשליית המישור הרוחני – העובדות פשוט לא תומכות ברעיון שאנשים בארצות "פחות שוויוניות" חיים פחות זמן, חולים ביותר מחלות נפשיות, עובדים יותר שעות, מכבדים פחות נשים או בעלי השכלה ירודה. בנוסף, אנשים שחיים במדינות יותר שוויוניות אינם שמחים, ולא פחות סביר שיאנסו או ירצחו.

ההבדל האמתי היחיד בין מדינות "שוויוניות יותר" ו"שוויוניות פחות" הוא גודל הממשלה וכמות המס שהיא לוקחת, החל מפחות מ15% מהתוצר הגולמי המקומי בסינגפור לכמעט 50% בדנמרק. העובדה שסינגפור משיגה את דנמרק כמעט בכל מדד שהופך מדינה ל"טובה יותר" רק מדגישה את האיוולת של המישור הרוחני ובכך, את התפלות של סדר היום הפוליטי שהיא מציבה."

*****

עוד הערה קטנה בנוגע לאי-שוויון. נהוג לתפוס את אי-השוויון בלי לשכלל מידע נוסף בנושא.

אי-השוויון בארה"ב הוא מן הגדולים בעולם. האם זה אומר בהכרח שקשה לחיות שם? כשבוחנים זאת, יש להתחשב בעובדה שבמדד תמ"ג לנפש – ארה"ב היא אחת מהמובילות בעולם. כך שגם אם היא לא שוויונית, אין זה אומר לבטח שהחיים בה לא נוחים כלכלית בכל זאת.

מלבד זאת, פחות ידוע שבארה"ב גם נטל המסים לא נופל באופן שוויוני במיוחד. הפרוגרסיביות הרבה (והמפתיעה) של המסים בארה"ב (למרות שנטען לא אחת שהיא מדינה קפיטליסטית) יכולים לעזור לנו לקחת פרספקטיבה אחרת. (זה המקום לציין כי הטיעון הזה זניח ביחס לשאר הנושאים בהם עוסק הפוסט).

*****

לסיכום: אי-שוויון אינו מדד המראה על עוני אמיתי. הכלכלה אינה משחק סכום-אפס, בכך שאדם מגדיל את העושר שלו, הוא יכול תוך כדי כך להגדיל את העוגה כולה.

עלינו תמיד לזכור כי מטרתינו היא לקדם את כלל האנשים, ובכך את האדם החציוני והעני. אנו רוצים רווחה וחיים בכבוד לכלל האנשים.

אין לפסול מדיניות על הסף כי היא מגדילה את אי-השוויון. נתון השוויון בפני עצמו לא אומר כלום.

בעתיד אני מקווה להציג כאן סקירה מעמיקה של מדדים לעושר ולעוני, ואת הבעיות והיתרונות של המדדים הקיימים.

כדאי תמיד לזכור: אנו שואפים לנקוט במדיניות כלכלית שממגרת את העוני – לא במדיניות כלכלית שממגרת את העושר.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

17 תגובות על בפעם האחרונה – לא אכפת לי מאי-שוויון

  1. שם כלשהו הגיב:

    מצויין. מצפה בקוצר רוח למאמרים הבאים.

  2. Rubi Tsidki הגיב:

    אני הולך לצטט אותך
    "אי-השוויון בארה"ב הוא מן הגדולים בעולם. האם זה אומר בהכרח שקשה לחיות שם? כשבוחנים זאת, יש להתחשב בעובדה שבמדד תמ"ג לנפש – ארה"ב היא אחת מהמובילות בעולם. כך שגם אם היא לא שוויונית, אין זה אומר לבטח שהחיים בה לא נוחים כלכלית בכל זאת."
    ואני הולך לרשום שזה לא יפה מצדך לעשות את זה. למה?
    התמ"ג בא להעיד על כמה בנאדם מרוויח בממוצע. בנאדם ממוצע בארה"ב מרוויח יפה מאוד, אבל הבעיה היא שאין הרבה אנשים ממוצעים. יש הרבה אנשים שהם הרבה מתחת לממוצע, וכמה אנשים נחמדים שהם ממש ממש מעל הממוצע, ככה שיכול להיראות לנו קל לחיות בארה"ב, הרי המשכורת הממוצעת גבוהה. אבל רוב האנשים מרוויחים הרבה פחות.
    העובדה היא שעם כל הפיתוחים המודרניים, והמודרניזציה, ודוד סם המתחשב והליברליות הזאת שנותנת לך את כל הסיכויים להצליח- 70 אחוז מהאנשים באמריקה מתקשים לספק לעצמם דברים בסיסיים כמו מקום לגור בו, חינוך, אוכל תרופות….
    הייתי מציע שתבדוק את הנתונים טוב לפני שאתה מתבטא בצורה יפה, כנה ומנוסחת היטב…
    יום טוב.

    • Rubi Tsidki הגיב:

      טוב אז אני רואה שאתה לא מאשר את התגובה… אני אקח את זה כ"אתה צודק" חח… יום טוב

    • perkepon הגיב:

      לקח לי זמן להגיע לזה – ואישרתי את התגובה.

      ואני גם אענה על כך:
      לא הייתי מתיימר לומר שבארה"ב הרבה יותר קשה להשיג מצרכים בסיסיים.

      למעשה, אם מודדים יוקר מחייה – המצב באה"ב טוב מבישראל – בהרבה.

      גם אם קשה בארה"ב, אני לא יודע כמה זה "דוד סם" שלי (?), ולא ההוצאות הממשלתיות העצומות שמושקעות שם בעיקר על מלחמות.

      בכל מקרה, אם אתה ממש אוהב מודלים שוויוניים וסוציאליסטיים, יש לי כאן כמה פוסטים בנושא דנמרק ושבדיה שייעצו לך איך ניתן לנהל מדיניות סוציאלית מצד אחד, וליבראלית מצד שני – באופן חכם (לא כמו ישראל).

      יום טוב! 🙂

  3. Assaf Koss הגיב:

    אני נוטה לבדוק טבלאות ורישומים שכאלה כנגד הידע וניסיון שלי מישראל ומדינות אחרות כמו הודו. אנשים נוטים להכליל ולהסיק מסקנות שפשוט לא נוגעות במציאות שלנו.

    אני רואה כל מיני השוואות ששמות את ישראל במקומות יחסיים למדינות כמו ארה"ב וסין, כאילו שהאופציות בארץ משתוות לאופציות במדינות עצומות שכאלה. רק לטייל בין ניו-יורק ללוס אנג'לס מראה עד כמה כל השוואה בין ארה"ב לישראל לא רלוונטית. רק האזרחות במדינות מסויימות מגדילות את האופציות בטירוף.

    מצד אחד אני מסכים עם כותב המאמר, אבל מצד שני גם פה יש הכללה לא נכונה. בכל זאת יש משמעויות רלוונטיות למי וכמה אנשים בעלי מה וכמה. עולה השאלה, מה ההבדל בין המשפחות העשירות ביותר לבין מעמד האצילים של פעם? נראה שההבדל הוא שיטחי למדי.

    • Assaf Koss הגיב:

      אגב, אני כותב בבלוג שלי די הרבה על הנושא, באנגלית, כי זה באמת נושא מעניין.

      http://www.AssafKoss.com

    • perkepon הגיב:

      הרבה דברים מבדילים את העשירים היום מהאצילים של פעם.

      החלק החשוב ביותר הוא העובדה שכדי לשמור על עושרם, הם צריכים לייצר משהו.

      הדבר היחיד שאצילים ייצרו עבור החקלאים בעבר זה הגנה מפני אצילים אחרים.

      לא הייתי קורא לזה הבדל שטחי.

      אחפש בבלוג שלך על הנושא הזה (:

      • Assaf Koss הגיב:

        צריכים לייצר בשביל לשמור על עושר? מה פתאום. מה קרה לך? ברגע שיש לך מלא כסף, אתה יכול לחיות מעולה רק על ריביות והשקעות אמינות. זה למה אף פעם לא רואים מיליונרים שפתאום הופכים לעניים. זה החלום של כל איש עסקים. להגיע למצב שבו הוא לא צריך להרים אצבע שוב, אף פעם, חוץ מאשר כשבא לו.

      • perkepon הגיב:

        "על ריביות והשקעות אמינות" –

        אני לא יודע אם שמת לב – אבל זה עונה על ההגדרה של לייצר ערך.

        ריביות – היא הערך של לאפשר לאדם אחר לייצר בהווה (אדם שצריך את המזומן בהווה יותר).

        השקעות אמינות – אותו כנ"ל.

        אני לא טוען שהסיכון רב והרווחים נמוכים – אבל בכל זאת נוצר כאן איזשהו ערך.

        אגב, הון מצטבר בדרך הנוכחית מלכתחילה דרך ייצור ערך – ביל גייטס, ג'ון רוקפלר ושאר החברה ייצרו ובזכות כך צברו את הונם.

        ואם לא די בכך – אצילים למעשה לקחו ערך, שכן הם עשו את הונם על מיסוי איכרים.

      • Assaf Koss הגיב:

        האיכר פעם לא יכל לסרב לשולטים עליו – האצילים. האזרח כיום יכול לסרב לעשירים? לא. העשירים עושים כרצונם, ורק חייבים בתשובה לעשירים אחרים או שליטים. כל אדם שנכנס לויכוח או אי-הסכמה עם אדם עשיר מאוד רואה בדיוק מה הכוח שלו. כסף להגנה, פרוטקציות ועורכי-דין עושה את שלו.

        בדיוק כמו שהאצילים של פעם התעשרו מהכפייה של המדינה, ככה גם העשירים כיום מתעשרים מהכפייה של המדינה. האזרח, כל עוד הוא לא חלק מהשליטים או מהעשירים המחוברים לכוח השליטים, ישאר תחת כפייה.

        הדרך היחידה להתעשר זה שיתוף פעולה עם השלטון הכופה. אי-אפשר להתעשר בלי להיות חלק ולעודד את הפשעים שהשלטונות עושים.

        האם אפשר להיות עשיר בלי אלמנט שכופה על אחרים? אני לא יודע בוודאות. אני לא חושב שאפשר. לא עשיר. פשוט היה יותר מדי תחרות, אם לא היה כפייה בכל רמה ודרג של פעולה.

        אבל, הויכוח המשמעותי פה הוא לא בנוגע לעשירים עצמם – אלה שעושים את מה שאנשים עושים מאז ומתמיד – סוחרים. אלא, הויכוח פה הוא על מה שהם מייצגים. אין הבדל בין העשירים כיום לעשירים פעם, כי בשני המקרים, מדובר על אנשים שמשיגים את רצונם על-גבי אלה חסרי הברירה, בין אם במודע או שלא.

        בגלל זה אני לא מתווכח עם אנשים כנגד עשירים. אני אומר: תעקבו אחרי הכסף. הכסף יושב בידיים של בעלי הצבאות. בעלי הכוח ועושי הכפייה. העשירים הם רק חלק מהאנשים שמצייתים להם ועובדים איתם ולטובתם.

        אולי הדרך היחידה להיות עשיר ולשמור על הגינות, זה בדרך שמנצלת את הכסף כדי להילחם בשליטים והכפייה שלהם. וזה אולי הדימיון הגדול ביותר בין האצולה של פעם לעשירים של היום:
        לשניהם יש את האפשרות להילחם בכפייה דרך כסף ולא דרך דם, ורק אחוז קטן מהם עושה את זה. זה למה כועסים עליהם.

      • perkepon הגיב:

        לצערינו במצב הנוכחי קשה להתעשר ללא קשר לכפייה ולשחיתות מדינית.

        אם זאת זה יותר מאפשרי (ע"ע כל השמות שזרקתי קודם).

        לצערי אתה מבלבל בין שני סוגים של "שימוש בכוח".

        כדי לענות על הטיעון שלך הנוגע לכסף על גב אנשים וחוסר בחירה אני אקדיש לנושא את הפוסט הבא שלי, שיצא בימים הקרובים.

        אם זאת, כאמור בימינו עשירים רבים עשו את הונם גם ע"י יצירת עושר לאנשים אחרים – בעוד האצילים לא היו עושים שום דבר לקידום העושר הכללי.

  4. shturmi הגיב:

    תקשיב, כל זה מגניב מאוד, אבל זה עדיין לא סותר את הפואנטה העיקרית של רעיון השוויון. מסכים איתך – זה שגוי מתודולוגית להגיד שאם במדינה יש אי שוויון, בטוח רע לאזרחים בה. יותר מזה: צריך להגדיר באופן בסיסי מה אנחנו מחפשים שיהיה לאנשים במדינה כדי שנוכל להגיד אם היא מתנהלת טוב או רע. בלי זה למונחים כמו שוויון (וגם חירות, למעשה) אין כל תוכן או חשיבות.

    אבל כאן מה שיש לפוסט הזה להגיד נגמר. כן, יש הרבה אנשים שטועים ומבלבלים אמצעי עם מטרה. אבל הנתונים שהצגת פשוט לא סותרים את הניסוי המחשבתי החשוב שעל בסיסו מבוסס הרעיון השוויוני. אם יש מלאי משאבים סופי X במדינה (או קבוצה מכל סוג אחר), ובן אדם יכול להתקיים בכבוד ובנוחות גבוהים מ-a משאבים (כאשר a<X), אין שום סיבה שיהיו אנשים באוכלוסייה שיש להם 600*a ואחרים שיש להם 0.01*a (המספרים הם סתם להמחשה). צריך לחלק את העושר בצורה שלכמה שיותר אנשים יהיו חיים כמה שיותר טובים, וזהו.

    הטיעון היחיד שרלוונטי לאמירה הזו ועלה בפוסט, או בתגובות שאחריו, הוא שאנשים עשירים מייצרים ערך נוסף לחברה. במצב כזה אפשרי שחלוקה של הממון עצמו בין האזרחים בצורה שוויונית יותר היא פחות אפקטיבית לאיכות החיים של כולם מאשר חלוקה שוויונית פחות. לצערי, בשביל לקבוע כזה דבר צריך להיות יכולים לכמת את תרומתו של עשיר שרירותי לאיכות החיים בפועל של שאר האזרחים. אם נראה שהרבה עשירים תורמים במידה מספקת לאיכות חיי כולנו, גם בעקיפין, יותר מאשר אם הונם היה מתחלק בין כל האזרחים – אזי שיש לך נקודה. אבל אין לנו נתונים כאלו, וביננו, זה נשמע לי לא מאוד הגיוני, מבחינה אינטואיטיבית, שזה המצב.

    אז ת'יודע, לא לדגול בשווין זה לאו דווקא יותר נכון מאשר כן לעשות זאת.
    לא לבלבל מטרה עם אמצעים זה תמיד נכון, אבל זה נכון גם לכל נושא אחר, לא רק בכלכלה.

    • perkepon הגיב:

      המשאבים בחברה לא מוגבלים כלל, זה חלק גדול מהפואנטה.

      מההנחה שמשאבים מוגבלים נובע כי יש משחק סכום אפס, לפיו בהכרח הדרך היחידה לשפר את המצב של אדם שמרוויח פחות מהממוצע היא על חשבון אדם אחר המרוויח יותר מהממוצע.

      קיומם של עשירים ברגע נתון, לא מעשיר את כלל האוכלוסיה, או משפר את חייהם של הכלל.

      אך קיום הידיעה שאפשר להתעשר, ולהגדיל את העושר הקיים – בהחלט מייצר ערך עבור החברה.

      השמות שהועלו בתגובות הקודמות רלוונטיים גם כאן – אלו אנשים שהעשירו את החברה מאוד, בעצם כך שהמשיכו לצבור עושר.
      אם מסתכלים בקנה מידה מאוד מצומצם של זמן – יכול להיות שחיי האנשים היו משתפרים לו היו מחלקים את העושר הזה בין כולם.

      אך אם מסתכלים לטווח זמן יותר ארוך, השיפור שנוצר לכלל האוכלוסיה עקב נסיון המשכי לצבירת עושר בקרב המיעוט הקטן הזה – הוא עצום.

      • shturmi הגיב:

        אתה מבלבל מונחים מתמטיים. כרגע, גם אם מחשיבים התקדמות טכנולוגית כחלק מגידול אפקטיבי במשאבים, המשאבים שואפים לאינסוף – לא אינסופיים. זה לא שברגע נתון, או בזמן סופי נתון, לא משנה כמה משאבים נבזבז, לעולם לא יגמרו לנו. אם נבזבז בקצב מהיר מספיק, בהחלט נרגיש בחוסר. ואנחנו בהחלט מבזבזים בקצב מהיר מספיק. כלומר, המשאבים, כמעט בכל אספקט שחשוב לבני אדם בעולם, "מתנהגים" כאילו הם מוגבלים. מה שזה אומר זה שלתקופת זמן T מסוימת, יכול להיות שהמשאבים יהיו, מבחינת מדינה או אינדיבידואל, אקפטיבית סופיים. ואם ה-T הזה הוא אורך חיים מלא של אדם (מה שהרבה יותר מסביר, הרבה פעמים) אז מבחינתו – לו יהיה "יותר טוב" אם המדינה שלו תהיה שוויונית מאשר לא (מבחינה תיאורטית). ואם הT הזה הוא 100 שנים, אז האדם הממוצע יגיד לך שבכלל לא אכפת לו מזה ששוויוניות יכולה לגרום לאנשים לפחות נוחות עוד 100 שנה, כי לו ולמשפחה שלו לא נוח עכשיו. אם אתה רוצה לדבר על זה שאנשים גם עושים דברים לטובת הילדים שלהם, העם שלהם, או העולם, זה בסדר גמור – אבל שים לב שהכנסת לסיפור אינטרסים, וזו כבר לא עובדה או מודל תיאורטי אובייקטיבי, אלא יותר פילוסופיה מסוימת בקשר לעולם.

        בקיצור – אם אתה רוצה לענות על השאלה "האם בחברה שוויונית לאנשים טוב פחות או יותר" כדאי שתדבר על טווחי זמנים רלוונטים, אחרת זה חסר תועלת. אם הייתה לנו מדיניות שתגדיל באופן חסר תקדים את הנוחות של כל המין האנושי, אבל בטווח של 8X10^16 שנים… אז זה לא כזה משתלם, מכל מיני סיבות.

        לדעתי האישית, אגב, בחברות שוויניות יותר קל יותר לטפח אנשים שיגיעו להישגים תיאורטיים חשובים, שגם הם בסיס עיקרי לפריצות דרך טכנולוגיות שמגדילות את כמות המשאבים שלנו. אין לי שום דרך לדעת האם ההשפעות של שתי המדינויות מתקזזות לטובת אחת מהן או לא.

  5. perkepon הגיב:

    ברור שהזמן כאן משחק תפקיד חשוב, בדיוק איך שתיארת.

    רק שההשפעה אינה לטווח כה ארוך של 100 שנה, ההשפעה של מדיניות שיוויונית הרבה יותר קצרה (כשזה נע בהתאם לדרך בה מנסים להשיג את השיוויון).

    אני לא חושב שאפשר לקבוע שחברות שיוויוניות יותר נוטות לפתח אנשים שישיגו הישגים תיאורטיים חשובים יותר. למעשה, אולי ההפך הוא הנכון (לטוב ולרע).

    מעבר לכך, היישום של הישגים תיאורטיים לכדי פיתוחים טכנולוגיים אפקטיביים נעשה יותר טוב במדינות שנוטות להתערב פחות בכלכלה.

    פיתוחים מתמטיים מסוימים, לדוגמא, הושגו בארה"ב וברה"מ במקביל – אך אני נוטה להאמין שבברה"מ לפיתוחים האלה לקח הרבה זמן, אם בכלל, להשפיע על רמת החיים של האזרח.

  6. shturmi הגיב:

    אין לי מושג איך אתה מסיק אם מדובר בפחות או יותר ממאה ושנה ועל אילו "כמויות" של שיפור באיכות החיים אתה מדבר. צריך לכמת את זה, זה חסר תועלת ככה. אני לא מנסה להוכיח ששוויון עדיף, אני מנסה להוכיח שאתה לא הראת בשום צורה שהוא לא עדיף, וזה עדיין המצב.

    אני לא קבעתי שעובדתית בחברה שוויונית לאנשים מוכשרים קל יותר לחיות, טענתי שעצם השוויון גורר תיאורטית, אולי, כוח נוסף שמקדם התפתחות תיאורטית. בדיוק כמו שתחרות דוחפת באופן תיאורטי התפתחות טנכולוגית. לכן אמרתי אי אפשר לדעת איך לקזז את הדברים האלו ולטובת איזו גישה … ובכללי אני אשמח אם תבסס טענות כאלו לפחות בהסבר כלשהוא, קל ככל שיהא, במקום פשוט לקבוע אותן כך X:

    היישום לא רלוונטי לטענה שלי. יכול להיות שהמצב הוא שבמדינות שוויוניות הרבה יותר קל לפתח טכנולוגיה ובתחרותיות לפתח אותה. סתם לדוגמא. אז מה זה אומר? שמה עדיף להיות? ומה עדיף לעולם שיהיה? אי אפשר להסיק מכך מסקנות על השאלה… שלא נדבר בכלל על איזה בידוד משתנים יש בהסקת מסקנות על פי ארה"ב ורוסיה.
    באותה מידה אני יכול להשתמש בטיעון "רוב ההתפתחויות התיאוריטיות בהיסטוריה של העולם נעשו בעידני זהב של תרבויות וחברות שונות, בהן היה עושר כלכלי רב ונוחות חיים גבוהה לאזרחים ונתינים. מכאן אני מסיק שנוחות מובילה לפיתוח תיאורטי בהכרח, ולכן הדבר הכי חשוב הוא שלכולם יהיה כמה שיותר נוח."
    זה לא בדיוק טיעון מושלם, בלשון המעטה.

    אני לא לגמרי מבין את הקו של הטענות שלך. אני אמרתי דבר פשוט – הטיעון שלא צריך לבלבל אמצעים עם מטרה, ושלהסיק שבמדינות שבהן יש אי שוויון בטוח פחות טוב לחיות זו הסקה לא מדעית, הוא טיעון נכון לחלוטין. כל טיעון אחר לגבי זה שעדיף להיות פחות שוויניים, בתור מדינה, לטובת האזרחים או כל טובה אחרת, לא מבוסס/מוכח/נבנה באיזשהיא צורה בפוסט. זה דיון מעניין בפני עצמו, אבל לא תכננתי להתחיל לגולל את כולו כאן. רק אמרתי שהפוסט מתיימר להגיד ששוויון זה לא מעניין (ראה ערך כותרת הפוסט) ובעצם אומר דבר אחר לחלוטין, ולא ממש מבסס את הקביעה המקורית הזו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s