מתקפת הגמדים – ניסוי מחשבתי

הקדמה: מאמר זה לא נכתב על ידי, אלא תורגם ממאמר במכון מיזס הרשמי. הוא נכתב במקור על ידי רוברט פ' מרפי. אני לא מסכים עם כל הכתוב כאן – אבל בחרתי לתרגם אותו – שכן אני מוצא את התוכן מרתק.

***

לאחרונה קיימתי דיבייט מול קארל סמית', קיינסיאן חדש, פרופסור באוניברסיטת צפון קליפורניה, על יתרונות אפשריים של הוצאות ממשלתיות (סרטון כאן). סמית' הביא את מה שנחשב לטיעון החזק ביותר נגד עמדה אוסטרית, היא הטענה שבזמן משבר נראה כי יש "משאבים פנויים". לפי התפיסה הקיינסיאנית, אם הוצאות הממשלה יכולות להביא לשימוש במשאבים (כולל בעובדים מובטלים), אז ניצול הזדמנות זו עולה מעט מאוד לחברה בפרספקטיבה רחבה.

תשובתי לקארל (החל מדקה 44:00) מערבת תפיסה אוסטרית מורכבת של מבנה ההון הכלכלי. מודל קיינסיאני גס, המערב נתונים מצרפיים כמו K (מספר שמייצג את כלל "ההון" במשק) ו-L (מס' העובדים או כמות העבודה במשק) , לא יכול לתפוס את הניתוח האוסטרי למחזור שפל גאות רגיל, וכתוצאה מכך מניב הצעות מדיניות הרות אסון – כמו העמקת הגירעון וההוצאות כדי להעלות את "הביקוש המצרפי".

משאבים "פנויים" ופער תוצר לכאורה

הקיינסיאנים המובילים כיום מספרים לנו שכלכלת ארה"ב מכילה בתוכה משאבים פנויים –  עובדים לא מועסקים, ועסקים שעובדים על תפוקה לא מלאה. בהסתמך על הערכות של רמת התפוקה בסוף הגאות, הם מבצעים אסטראפולציה, ותוהים מדוע התפוקה כה נמוכה. הדיאגרמה הבאה (ממנזי שין) טיפוסית לניתוחים כאלו:

באופן אירוני, היה זה קארל סמית' עצמו שהסביר את התפיסה הקיינסיאנית בנוגע לחוסרת התועלת והטרגיות שבמשברים:

"יש לנו ניצולת מאוד נמוכה (75%) ואבטלה גבוהה (10%).

כלומר, יש לנו מפעלים בטלים בגלל מחסור בעובדים –  ניצולת נמוכה. במקביל לכך שיש לנו עובדים בטלים שחסר להם מפעלים – אבטלה גבוהה.

יש מכונות שמחכות שיעבדו ואנשים שמחכים לעבוד עליהם, אבל הם לא משתלבים יחד. שוק העבודה נכשל בתפקידו…

זה כישלון של מוסדות הייצור הבסיסיים שלנו. התפקיד של השוק הוא להביא יחד אנשים שמבקשים לקנות ואנשים המבקשים למכור, בכדי לייצר ערך. זה לא קורה, וכתוצאה מכך אנו לא מרוויחים טריליוני דולרים.

תנו לומר זאת שוב, כי אני חושב שזה לא הופנם – באופן מילולי, ערכם של טריליוני דולרים אינו מופק. לא מוקצה לא נכון. לא מבוזבז על תוכניות שאתם לא אוהבים, או יוצא על קיצוצי מס שאינכם אוהבים. טריליוני דולרים לא מיוצרים בכלל. נעלמו מהעולם לחלוטין. לא התקיימו בידיים של אף אחד, בכל מקום, בכל זמן. אבדן טהור.

פעם אחר פעם אני רואה אנשים מדברים על מיתון, כאילו מדובר בקציר גרוע – ביש מזל שבגללו נצטרך להבין איך אנחנו מסתפקים בפחות. חלק אומרים שעל כולנו להקריב – חלק אומרים שהקרבן צריך להתבסס בעיקר על א' או ב'. חלק אומרים שעל כל משפחה לספוג את חלקה כשהוא מגיע.

אולם, הם כולם מבינים את הרעיון לא נכון. זוהי לא תנובה רעה. הבעיה אינה שיש פחות בעולם. הבעיה היא שאנחנו מייצרים פחות, בונים פחות, עושים פחות.

יש לנו אנשים שיכלו לעבוד, אך במקום זאת רואים ריאלטי. יש לנו מכונות שהיו יכולות לעבוד, אך הן באופן מילולי מחלידות בשל היעדר שימוש. זה חוסר תיאום הרסני.

השאלה היא איך אנחנו מסיימים זאת בהקדם האפשרי. איך אנחנו מפסיקים את הבזבוז של המשאבים הבסיסיים ביותר (מכונות וכוח אדם), יום אחר יום, חודש אחר חודש, שנה אחרי שנה."

בכדי להיות הוגן עם קארל, הוא לא מציע בציטוט מעלה במפורש שהממשלה תבזבז ביליון דולרים על אנשים שיחפרו חורים וימלאו אותם. המלצתו הראשית בזמן המשבר הייתה לחתוך במס מעסיקים גם על עובדים וגם על מעסיקים, עדיף לאפס. זו הצעה שכל ליברטריאן אוסטרי יעמוד מאחוריה, למרות שמסיבות אחרות.

אף על פי כן, אני ציטטתי את דבריו של קארל למעלה, מאחר והם מגלמים את מה שאני חושב ששגוי בתפיסה המצרפית, הקיינסיאנית על הכלכלה. כשעובדים במסגרת המודל הזה, כמעט בלתי ניתן להכיל את התיאוריה האוסטרית לגאות ושפל.

התקפת הגמדים המרושעים

בכדי להדגים מה שגוי בתפיסה הקיינסיאנית את הכלכלה, הורתי לצופים לדמיין שלילה אחד, גמדים מרושעים החליטו לארגן מחדש את כל ההון, הטובין והכישורי העבודה במדינה. בבוקר למחרת מנתחי מוח שהיו אמורים לדווח לבית החולים באלבוקרקי יתעוררו במיאמי. בעלי מפעל בטרנטון יפתחו את דלתות המפעל ובמקום קווי יצור יראו פרות עושות את צרכיהן. חוואים באיווה יהיו המומים לגלות מקדחים ושרתי מחשב בשדות הריקים שלהם.

בניסוי מחשבתי הזוי זה, הניחו שסטטיסטיקאים קיינסיאנים היו יכולים למדוד באופן מושלם את המשתנים הסטנדרטיים של קיינסיאנים. מה הם יגידו? בהתחלה הם ידווחו בבעתה שה"תמ"ג הריאלי" – הזרם של מוצרים ושירותים – סבל מהקריסה הגדולה ביותר בהיסטוריה. אחוז הירידה בתוצרת עלול ליפול להיות 99 אחוז. מפעלים יהיו ללא שימוש, עובדים יסתובבו ברחוב המומים. נתוני אבטלה רשמיים יהיו 90% או יותר בימים שאחרי מתיחת הגמדים המרושעת.

הממשלה והציבור ידרשו מהכלכלנים באליטה להסביר את האסון. הקיינסיאנים יבדקו מספר נתונים מצרפיים ויתנו את עצתם. האם הייתה הבעיה נבעה מקשיים ב"צד ההיצע"? זה לא נראה כך: בספירה כוללת יש בנמצא אותם אמצעי הון כפי שהיו לפני שבוע, ואותו הדבר נכון על אספקת סוגים שונים של עבודה. הכלכלה לא הוכתה ברעידת אדמה או מגיפה, יכולת היצור שלנו עדיין כאן. מעבר לכך , לא היה "שוק טכנולוגי" שלילי, למיטב ידיעת הקיינסיאנים. המתכון להפוך קלט לתוצר עדיין נשאר, בדיוק כפי שהיה לפני שבוע.

תלוי בהקשר, הקיינסיאנים עלולים לסכם שהצניחה העצומה בתוצר היא כתוצאה של שילוב בין "מחירים דביקים" והסכמי חוב נומינאליים. אחרי הכל, כשאנשים התעוררו ומצאו את עצמם עמוק בתוך אוטרקיה בן לילה, הם נבהלו והחלו לאגור מזומנים. אפילו שהתוצר של מוצרים ושירותים צנח, ניתן להעלות על הדעת מצב בו גם המחירים בדולרים ירדו.

בסך הכול, לא יהיה מפתיע אם בניסוי מחשבתי דמיוני זה רוב הקיינסיאנים יסיקו שמדובר בבעיה בצד הביקוש. אין סיבה פיסית לצוואר בקבור בייצור. מסיבה שלא ניתן להסבירה עובדים ואמצעי ייצור פשוט לא מצליחים לעבוד ביחד מספיק טוב כדי לענות על הצרכים של החברה. זה בודאות כשל שוק, שדורש אינפלציה מוניטרית שתיצור גאות וגירעון עמוק כדי להציל את הכלכלה.

עובדים מובטלים אינם בהכרח "פנויים"

כמובן, הבעיה האמיתית בניסוי המחשבתי שלי היא שמבנה הייצור הוא אוסף מורכב ומשולב של מוצרי הון הטרוגניים. אין די באמירה שלכלכלה יש את אותו מספר מכונות ואותו מספר עובדים כפי שהיה ב2007. זה לבדו לא מוכיח שה"תמ"ג הריאלי" של 2007 היה יציב. (לאלו שרוצים דימוי יותר טוב לנקודה זו, עם מספרים אמיתיים – אני ממליץ לקרוא את "מאמר הסושי" שלי.).

סטיבן הורוביץ המחיש לאחרונה את מרכזיותה של תיאוריית הון בפראדיגמה האוסטרית:

"בדרך כלל אוסטרים מדברים על שני ויכוחים גדולים בנוגע לתקופה שבין מלחמות העולם – הדיבייט על החישוב הסוציאליסטי והדיבייט בין קיינס להייאק. ואלו היו גדולים, בייחוד אם ב"גדולים" הכוונה ל"בעלי השפעה מרכזית על עיצוב מדיניות".  זה דיון מהנה להתווכח  מה מהדיבייטים חשוב יותר.

אולם ככל שאני חושב על זה יותר, וככל שמאורעות השנים האחרונות משחקים תפקיד חשוב, בייחוד השיבה לחשיבה בסגנון קיינס, כך אני חושב שהם במקומות השני והשלישי מבחינת חשיבות.

הדיבייט החשוב ביותר בכלכלה בתקופה שבין מלחמות העולם היה הדיבייט בין הייאק לנייט על תיאוריית הון… זו אי ההסכמה על טבעו של ההון, ואיך החלטות על חלוקתו נעשות שעומד בשורש שני הדיבייטים!

קחו לדוגמא את הדיבייט שהיה לנו השבוע, כמו כן את הפוסטים הקודמים על תמרוץ וקיינס. מרכזיות ההון בדיבייט על החישוב צריכה להיות ברורה (אחרי הכול, קארל הזקן ידע מה במרכז העניינים כשהוא בחר שם ליצירת המופת שלו).

אוסטרים התייחסו אל תיאורית הון כאל נושא "מתקדם", סוגיה "כה קשה" , שעלינו להרחיק תלמידים ממנה. אני חושב שזו טעות. אני חושב שזה צריך להיות בחזית ובמרכז של תפיסתנו על איך תיאום ושיתוף פעולה מתארגן בחברה שלנו, וזה צריך להיות אחד הנושאים הראשונים, ולא אחד הנושאים האחרונים, שאנחנו מלמדים בקורסים אוסטרים.

התפיסה של השימוש בהון כמפתח לכלכלה, שמתחילה ממנגר, דרך מיזס, האייק ולאכמן, ועכשיו לחברינו הטוב פיטר לווין, היא מה שמסמל את ייחודיותה של הגישה האוסטרית."

כאשר אנו מבינים מהניתוח האוסטרי את סיבת המשבר – כלומר, שהגאות שקדמה לתקופת השפל אפשרה לכלכלה להגיע למבנה לא בר קיימא – אז אנו יכולים  להבין את ה"שימוש" של המשאבים הפנויים לכאורה.

אחרי קריסה של גאות, עובדים ובעלי הון מוציאים זמן יקר על חיפוש נישות חדשות לאור המידע החדש. בשוק ללא הפרעה תקופת ההתאמה הזאת תיגמר ודאי תוך שישה חודשים. אך כשהממשלה והבנק המרכזי עושים כל שביכולתם בכדי למנוע את תהליך ה"התחסלות" הארור, ההשתקמות לכאורה מאיטה לכדי זחילה.

נחזור לרגע לסיפור הגמדים הטיפשי. אם הממשלה והבנק המרכזי יקחו צעד אחורה ויתנו לטבע לעשות את שלו, מה יקרה? זה נכון, העניים בסיפורינו יסבלו קריסה דרמטית ברמת החיים. יזמים יכנסו במהרה לכאוס, וינסו להתגבר על המצב על ידי למצוא התאמה בין משאבים פנויים ועובדים מובטלים.

הקורא עלול לחשוב שזה ייקח בערך חודש לעובדים ולבעלי הון לתקן את הנזק שגרמו הגמדים על ידי החזרת הכול למקומו הקודם – אך זה לא  המצב. זכרו שכמה חלקי ציוד כבדים הוזזו אלפי מילים, זה לא יהיה הגיוני להחזיר את הכול לנקודת ההתחלה.

בנוסף, כל תעשיית ההובלה תהיה אף היא משותקת מהתעלול. אפילו אם כל העובדים היו מנסים לעשות את דרכם חזרה, עבור חלקם זה עלול לקחת חצי שנה. אחרי הכול, המטוסים, האוטובוסים, הרכבות, יהיו כולם משותקים בהתחלה, מאחר וחלקי החילוף והאנשים המוכשרים לעשות את תפקידם יהיו מפוזרים בכל הארץ גם כן.

כפי שמיזס ציין, הקיום של השקעות נפל, מחייב יזמים לעשות את המיטב, להניח למה שהיה ולהתמקד בעתיד. בתרחיש הגמדים התאורטי שלנו, זו תהיה טעות טרגית מצד אנשים לנסות לחזור לאופן הייצור שהיה לפני הקריסה. אם הם יעשו כן אנשים ירעבו למוות לפני שיהיה ניתן לייצר שוב.

במקום זאת, אנשים יצטרכו לאלתר. רופאי מוח יצטרכו באופן זמני להיות עובדי כפיים, ובולדוזרים מיוסטון עלולים לשמש לאסיפת שלג בדטרויט.

הנקודה החשובה היא שאפילו הבעלים של מוצרי הון "פנויים" ועובדים "מובטלים" יחפשו באופן אקטיבי תפקידים חדשים בתקופת ההתאקלמות הנוראית הזו. כל ניסיון לקצר את התהליך עם אינפלציה או הוצאות גירעוניות פשוט יהרסו את מנגנון המחירים ויהפכו את תהליך ההתאקלמות מחדש לארוך יותר.

לסיכום

הקיינסיאנים מתמקדים בנתונים מצרפיים, כ"מלאי" ההון, ו"היצע" העבודה, מה שמוביל להצעות מדיניות כושלות. האסכולה האוסטרית תמיד הכילה תפיסה עשירה של מבנה הון. בקרב האסכולות המרכזיות, רק האוסטרים יוכלו להעריך נכון מה קורה אם ניתקל במתקפת גמדים – או בקריסתה של גאות אינפלציונית.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s