שבדיה – חינוך פרטי-ציבורי

הקדמה: המדינות הסקנדינביות מהוות מוקד לשיח כלכלי סוער. הסוציאליסטים משתמשים בקיום מדינות אלה כדי לטעון שמדינת רווחה היא מודל נהדר שיכול להתקיים במציאות. ליבראלים בניגוד לכך מערערים על הנחת המוצא לפיה מדובר במדינות סוציאליסטיות – וטוענים כי המדינות הסקנדינביות קפיטליסטיות.

שבדיה היא דוגמא מעניינת ורלוונטית. שבדיה ממוקמת שלישית במדד התחרותיות מחד, וידועה בתור מדינה סוציאליסטית מאוד, המטילה מסים גבוהים על האזרחים שלה מאידך.

אנחנו נתמקד בחופש העסקי של שבדיה ובדרך המיוחדת בה היא בוחרת לנהל את מדיניות הרווחה שלה בתחומי הבריאות והחינוך.

אם נהנתם לקרוא – אתם מוזמנים להירשם דרך המייל – או לעשות לייק בדף הפייסבוק.

***

חופש כלכלי

קודם כל, אנתח את ההבדלים בינינו לבין שבדיה לפי מדד החופש הכלכלי (עליו הסברתי בעבר כאן) בכל פרמטר בנפרד.

במונחי הוצאות ממשלתיות וחופש פיסקאלי שבדיה מכילה הרבה יותר רווחה מישראל. ( היא עושה זאת בדרך ייחודית – ונעסוק בנקודה זו בהמשך).

שבדיה נקייה משחיתות ומבטיחה זכויות קניין יותר מישראל. מאחר וישראל גם היא לא נמצאת מתחת לממוצע העולמי – לא מדובר בפערים המעידים על שחיתות של ממש, אלא על חוסר יעילות משפטית גרידא.

נקודה זאת בלבד אזקוף לזכות התרבות השבדית – בהיעדר נימוק טוב יותר.

חופש משחיתות

לעומת זאת, בחופש להשקיע, בחופש פיננסי ובחופש עסקי שבדיה עוקפת את ישראל בהפרש ניכר.

להזכירכם, החופש להשקיע הוא החופש של חוסכים להשקיע היכן שיבחרו, והחופש העסקי נמדד ברגולציה המוטלת על בעל העסק. ישראל ממוקמת במקום ה109 מתוך 144 מדינות במספר הימים הנדרש לפתוח עסק, ובמקום ה90 מבחינת נטל הרגולציה.

חופש עסקי

בשאר התחומים אין הבדלים ניכרים בין שבדיה לישראל (למעט תחום החופש התעסוקתי. בפתרון לתחום תעסקותי נגעתי בפוסט הקודם).

שבדיה ממוקמת כיום במקום השלישי במדד התחרותיות העולמי.

כתבי The Marker  הלכו ושאלו בשבדיה עצמה כדי לשמוע מהשבדים מה סוד ההצלחה שלהם. להלן קטעים נבחרים מהראיונות.

ראשית עם פרופסור אורג'אן סולוול:

אין בעיות באיכות השירותים לאחר ההפרטה?

"בשורה התחתונה הציבור אוהב את התחרות, ואת העיקרון שלפיו אם הוא לא מרוצה מבית חולים אחד או בית ספר אחד הוא פשוט הולך לאחר. אפשר אפילו ללכת לבית חולים בחו"ל. אנשים כאן יודעים לעשות את הבדיקות ואת השיקולים שלהם. אם פעם היו רגילים לקבל את מה שהשלטון נותן, כיום, הצרכנים של שירותי הרווחה הרבה יותר מתוחכמים".

לאחר מכן עם המשנה לנגיד:

סוונטה אוברג המשנה לנגיד

מהן הרפורמות ששוודיה צריכה לבצע כעת?

"צריך להגמיש את ההגנה על התעסוקה. השיטה הנוכחית לא עונה על צורכי הצעירים. צריך להוריד את שיעורי המס, ואת מס רווחי ההון שמגיע ל-30%. המס יצר תופעה שזכתה לכינוי 'הפרדוקס השוודי': חברות סטארט-אפ ממהרות לעשות אקזיט ולהימכר, כי אין תמריץ להקים חברה גדולה ולשכור עובדים בשוודיה. בחלק מהמקרים, במקום לפטר היו שולחים אנשים הביתה לפנסיה מוקדמת. זה נגמר".

ושר האוצר אף יותר חריף:

מדינת הרווחה השוודית ידועה מאוד בעולם, אבל אתה שינית אותה. למה ואיך?

"יש לנו מסורת של שילוב פתיחות כלכלית עם רשת ביטחון חברתית. הוספנו הקפדה על אחריות תקציבית – וזה יסוד מרכזי באמינות שלנו. בשנתיים האחרונות ביצענו גם רפורמות לחיזוק התמריצים לעבודה. אנחנו מנסים להתאים את עצמנו למציאות הגלובלית, תוך יצירת בסיס רחב שבו נספק חינוך וסיוע – יחד עם הגדלת הגמישות בשוק העבודה".

איך מבצעים את זה?

"באמצעות שלוש פעולות. הראשונה היא הורדת מסים: עד 2006 השוודי הממוצע היה משלם את שיעור המס השולי הגבוה במדינות המתפתחות, וכיום אנחנו לא רחוקים מהממוצע של ה-OECD עבור בעלי שכר נמוך וממוצע. בעלי שכר גבוה ממשיכים לשלם מסים גבוהים.

הפעולה השנייה שביצענו היא רפורמה במדיניות הרווחה, בעיקר במה שנוגע לביטוח מחלה. עשינו שינוי דרמטי במטרה לכוון אנשים חזרה לעבודה. הדבר השלישי היה ייעול של מערכת הרווחה: הכנסנו מבנה של יעדים ובקרה ויצרנו תחרות בין ספקי שירותים ציבוריים ופרטיים. כך חיזקנו את מערכת החינוך".

אנדרס בורג - שר האוצר

אנדרס בורג – שר האוצר

איך קורה שמשפחות ההון בשוודיה לא פוגעות בכלכלה, בעוד במדינות אחרות הן מעכבות את הצמיחה?

"אנחנו מאמינים בבעלות פרטית. חשוב לדעת מי הבעלים של חברה. אף שיש לנו שוק הון מפותח, כשזה מגיע לניהול חברה אנחנו חושבים שבעלות חזקה היא דבר מבוקש. אבל זו גישה שחייבת להיות מבוססת על שוק מקומי תחרותי. לא נקבל מציאות שתעכב יזמות וחברות חדשות, או שתאפשר יצירה של חברות מונופוליסטיות או כאלה שיגרפו רווחים 'אוליגרכיים'.

בשנים האחרונות ביצענו דה-רגולציה עמוקה של הכלכלה. אני חושב שזה תרם לנו. לפני 15 שנה השוודים שילמו את המחירים הגבוהים בעולם עבור מזון. כיום, בגלל הכנסת התחרות בייצור ובקמעונות, מחירי המזון בשוודיה הם בין הנמוכים במדינות המפותחות".

בדברו על הוזלת מחירי המזון לא מזכיר שר האוצר השבדי כי שוק המזון הפך לתחרותי בין השאר עקב הורדת הפיקוח על ייבוא מתחרה.

כאשר השר נשאל איך קורה שמשפחות ההון לא צוברות כוח – הוא ממקד את ההסבר שלו בדה-רגולציה. חופש עסקי – הוא המפתח למניעת היווצרות של מונופולים.

יצירת תנאים בהם לעסקים קל להפתח ולהתחרות בתחרות הוגנת זה מול זה – ובהם הצרכן יכול לבחור בעצמו מהותית לא רק לשוק הפרטי.

רווחה לכולם

שבדיה למדה בדרך הקשה מה קורה כאשר מנסים להתערב בשוק הפרטי.

כפי שנכתב על הנושא בקו ישר, עד לאמצע שנות ה-70 נמנעה הממשלה מלהתערב בתעשייה ובמסחר. למרות כוחם הרב של איגודי העובדים ומעמדם החוקי הדומיננטי נשמרו הפוליטיקאים והאיגודים מהלאמת התעשייה והקפידו על כלכלה פתוחה לעולם וללא תכנון מרכזי.

בשנות ה-70 החל הממסד הפוליטי להיכנע לדרישות שונות של קבוצות לחץ והרחיב את "הזכויות החברתיות" תוך התערבות מסיבית בשוק העבודה. נטל המס גדל כדי לממן את הגידול בהוצאות מדינת הרווחה. תעשיות שנקלעו לקשיים (חלקן בגלל השינויים העוינים בסביבה העסקית)  זכו לסבסוד ממשלתי. מנגנון השוק החופשי שובש על ידי התערבות הולכת וגדלה של הממסד הפוליטי. הסקטור העסקי הגיב בהקטנת השקעותיו והממשלה העמיקה את "מעורבותה החברתית" כדי "להלחם באבטלה" – הגדלת סובסידיות וייזום פרויקטים ציבוריים. תעשיית הפלדה הולאמה, כך גם המספנות ותעשיית הטקסטיל. הוצאות הסקטור הציבורי תפחו בשנות ה-70 בכ- 6% לשנה ואילו הסקטור הפרטי לא ייצר די כדי להזין מגזר ציבורי כה רחב.

חשוב לציין כי גם לפני שנות ה60 וה70 – התקיימה מדיניות רווחה, אך בתקופה זו החלה הממשלה ליישם מדיניות מתערבת בשוק עצמו, ונוסף לכך – החלה לסבסד מפעלים ולהלאים אותם. ניתן לראות מהדברים שאמר קודם שר האוצר מה הדעה על כך בדיעבד.

בשנות התשעים החלה שבדיה, מחוסר ברירה, לקצץ את כנפי מדינת הרווחה ואת מעורבותו המגוננת של הממסד. אפילו הסקטור החקלאי שזכה לעשרות שנות הגנה, סבסוד, פיקוח על יבוא מתחרה של מוצרי מזון – נאלץ להפוך לתחרותי.

שבדיה כיום עדיין מיישמת מדיניות רווחה רחבה – בתחומים הכוללים את כלל האזרחים שלה, ולא בתחומים נקודתיים. המודל הסקנדינבי מאפשר מדיניות רווחה לצד תחרות – אך הרווחה צריכה להיות לכולם, בדמות חינוך לכולם ובריאות לכולם – ובאופן שיתואר בחלק הבא.

אין מקום במודל לסבסוד מפעלים מסוימים או לחסמי ייבוא – המבזבזים כספי מסים ומונעים תחרות.

שוק ציבורי שהוא גם שוק פרטי

שבדיה מיישמת נכון להיום את שיטת השוברים של מילטון פרידמן – הן בתחום החינוך והן בתחום הבריאות.

אסביר באופן כללי איך שיטת השוברים עובדת בחינוך (גם בבריאות היא עובדת באופן די דומה):

–         כל הורה מקבל שובר. השובר מאפשר לו לשלוח את ילדו לקבל חינוך.

–         בית ספר פרטי מעניק חינוך לילד בתמורה לשובר – ואת השובר הוא מביא למדינה.

–         המדינה בתורה משלמת לבית ספר תגמול על התלמיד, את החלק היחסי בתקציב לעלות של ילד אחד.

–         כלומר, כל בית ספר מקבל מהמדינה כסף לפי כמות התלמידים שלומדים אצלו, והמדינה מעניקה חינוך בעלות זהה לכל ילד.

הרציונל מאחורי השיטה היא שכך יווצרו בתי ספר שיענו על צורכי ההורים באופן אידאלי. בתי הספר יתחרו ביניהם על התנהתלות יעילה ומספקת – כדי שההורים יהיו כמה שיותר שבעי רצון.

האם שיטת השוברים מצליחה במטרותיה?

שיטת השוברים בחינוך

בתי הספר הפרטיים מצליחים יותר במבחני PISA:

השוואה לפי מבחני PISA

נראה כי גם במדד שביעות הרצון של ההורים, התלמידים ואפילו המורים – בתי הספר הפרטיים נוחלים הצלחות גדולות יותר.

מחקרים נוספים אף מראים כי יש חשיבות גדולה לשני מאפיינים של יישום שיטת השוברים בשבדיה:

–         אין חסמים לפתיחת בתי ספר חדשים.

–         בתי הספר הפרטיים לא יכולים לגבות תשלום נוסף מהורים בעבור השירותים שהם נותנים, ולא יכולים שלא לקבל תלמידים על סמך הכנסה כספית, רקע אתני, או יכולת.

מחקרים מלמדים כי יש שני מאפיינים שהופכים את שיטת השוברים השבדית להצלחה:

* בתי ספר אינם רשאים לגבות תשלום נוסף מההורים על הלימודים, ואינם רשאים לבחור אילו תלמידים לקבל ואילו לא – אפילו אין להם רשות לסנן על סמך כישורים. כך לא נוצרת סגרגציה (או cream -skimming) כלומר מצב בו בתי ספר פרטיים בשיטה הם "לעשירים בלבד".

* קל מאוד לפתוח בתי ספר שיתחרו עם בתי הספר הקיימים. כך לא נוצרים מונופלים מקומיים.

שיטת השוברים בבריאות

גם בתחום הבריאות עושה רושם כי יש לשיטת הואוצ'רים (שוברים) הצלחה יתרה.

כ8% מבתי החולים השבדים פרטיים שפועלים לפי שיטת השוברים – כלומר מקבלים כסף מהממשלה על כל חולה שבוחר בבית החולים שלהם.

בית החולים סנט גוראן, בשטוקהולם, הוא אחד מאותם בתי חולים. בית החולים מנוהל על ידי חברה פרטית בשם "Capio".

בריטה וולגרן, מנהלת בכירה בסנט גוראן הסבירה לגרדיאן על בית החולים. לדבריה בית החולים בעל 310 מיטות, משרת 430 אלף אנשים, ובכך עוקף את יריביו המולאמים בתוך שבדיה ומחוצה לה.

בית החולים סנט גוראן

לדבריה מקרי חירום רואים דוקטור תוך חצי שעה, בהשוואה לארבע שעות במערכת הבריאות הבריטית. "לקחנו מחלקת חדרי מיון שהתמודדה עם 35 אלף חולים בשנה, וכעת היא מתמודדת עם 75 אלף" אומרת וואלגרן. "ככל שכמות האשפוזים עולה, שכן יש לנו אוכלוסיה מזקנת גדלה, כך עלינו לשפר את ביצועינו."

קפיו טוענים שלסנט גוראן רמות נמוכות בהרבה של זיהומים הנגרמים מבית החולים, וסקרים בקרב החולים מראים על שביעות רצון רבה. משנה לשנה יש גם שיפור ברווח עקב גדילה בפריון – הישג שהמדינה לא יכולה לעקוף. תומס ברגלונד, נשיא קפיו, טוען ש"עבודה למען רווח עובדת בשירותי הבריאות, ושחברות עובדות על "קפיטליזם, לא אלאטרואיזם".

חשיבות

להצלחת השיטה לשפר את הישגי בתי הספר הן במבחנים בין לאומיים – והן בשביעות הרצון של כל הנוגעים בדבר חשיבות עצומה. זאת מאחר ואין כמעט שום מתאם בין השקעה כספית בחינוך לבין הצלחתם של תלמידים במבחנים – כלומר, השקעה כספית נוספת בחינוך לא תשפר את המצב – יש להשתמש יותר נכון בתקציב הקיים.

רננה לויאני בכותבה עבור המכון לחקר שווקים וכן אורי כץ מגיעים למסקנה כי העלת שכר המורים בפנים עצמה, ללא תחרות או שינוי מבני מקיף – לא תועיל.

לכן חשוב ליישם את שיטת השוברים במקרה זה. לא רק זאת – אלא שחשוב להביא למצב בו אם תיושם שיטת השוברים, לא יוטלו חסמים המונעים מבתי ספר חדשים להיכנס כאמור קודם.

תחרותיות – כפי שניתן ללמוד משבדיה, היא המפתח להצלחה – והדרך להשיג אותה, היא הורדת חסמי הכניסה בדמות רגולציה שהממשלה מייצרת מלכתחילה וטיפול מקיף בסוגיות מבניות המקשות על מתחרים חדשים להיכנס.

ירדן גזית מראה בניתוח סקרים שהוא כתב למכון לחקר שווקים, כי הצעירים כבר רואים שיש לתמוך בשיטת הואוצ'רים.

עוד הוא מראה כי התמיכה בשיטת הואוצ'רים לא מיטיבה עם העשירים ביותר – אלא להפך, העניים יותר והם אלו שתומכים בשיטה.

כל אלו סיבות מצויינות להתחיל ליישם את השיטה ובהקדם.

לסיכום

שבדיה מנהלת מדיניות המערבת חופש כלכלי רב, יחד עם תקציב ממשלתי גבוה ומדיניות רווחה.

החופש הכלכלי והחופש משחיתות הופכים את שבדיה למדינה מהתחרותיות ביותר בעולם.

מדיניות הרווחה השבדית נעזרת בשיטת השוברים וכוללת בתוכה בחירה אישית רבה. הבחירה האישית בבתי ספר ובבתי חולים, כמו גם ניהול חלק מהמוסדות הללו על ידי גופים למטרת רווח – מאפשר מוסדות רווחה יעילים יותר.

אם ישראל רוצה ללמוד משבדיה, כדאי לה לשפר את החופש הכלכלי כתרופה נגד הריכוזיות. ולשפר את השירותים שהיא נותנת לאזרחיה באמצעות שימת דגש על בחירה אישית, בין אם מדובר ברופא המשפחה, או בבית הספר שהילד בוחר ללכת אליו, ואפילו מיקור חוץ לגופים פרטיים שיעשו את העבודה.

כל זאת תוך הסרת חסמים, שתאפשר פתיחה של בתי ספר ובתי חולים חדשים על בסיס שיטת השוברים שיתחרו עם המוסדות הקיימים ויאלצו אותם לשמור על סטנדרטים גבוהים.

אם נהנתם לקרוא – אתם מוזמנים להירשם דרך המייל – או לעשות לייק בדף הפייסבוק.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על שבדיה – חינוך פרטי-ציבורי

  1. תמיר הגיב:

    שיטת השוברים בחינוך נשמעת טובה סה"כ, אך נשאלת השאלה איך באמת מוודאים שלא ייערך סינון של תלמידים על בסיס קריטריונים שונים (בארץ- בעיקר מוצא או רמת הכנסה). אני בהחלט רואה לנגד עיניי הורים מבוססים כלכלית שמחליטים שלא יאה לילדיהם ללמוד עם ילדים עניים יותר, וההנהלה של בית הספר מהר מאוד מיישרת קו. במצב כזה, לאחר כמה זמן קיבלנו מערכת חינוך טובה לעשירים, ורעה לעניים יותר.

    • perkepon הגיב:

      שלום תמיר,

      התופעה שאתה מדבר עליה ידועה ונקראת Cream skimming, היא כשבית ספר מסנן ומכניס לתוכו רק תלמידים חזקים.

      על כן הזכרתי בפוסט בשבדיה נתקלו בבעיה הזאת – ולכן הם הגדירו תנאי לפיו בית ספר מקבל כספי מסים בשיטת השוברים רק אם הוא מקבל את כל התלמידים שרוצים ללמוד אצלו, וכך הצליחו להתגבר על התופעה.

      אצטט את אחד המקורות שלי:
      "More importantly, the paper by Bohlmark and Lindahl (2012) identifies the sources of this improvement. They argue that it results from an increase in competition and spill over effects, and not because of differences between students from voucher schools and public schools. This suggests that the design of the system is very important. In Sweden, regulations do not pose a barrier to new schools entering the market. Moreover, these schools cannot charge any additional fee and cannot exclude students based on their ability, ethnicity and family income (cream-skimming is not allowed)."

      אסור לגבות מהורים עוד כסף בעבור הרישום, אסור להפלות ילדים על סמך יכולות, הכנסה או מוצא.

      בנוסף, מעניין לראות בנייר שכתב ירדן גזית, נמצא כי דווקא בעלי ההכנסה הנמוכה יותר – הם אלו שמעדיפים את שיטת השוברים.
      לטענתו זה קשור לכך שבעלי הכנסה גבוהה יכולים לשלם לבית ספר פרטי, לגור בשכונה יוקרתית בה רמת הלימודים גבוהה, או לקחת מורים פרטיים.

      ממליץ לך להירשם ולראות פוסטים נוספים.

  2. נועה הגיב:

    היי יאיר,
    ממש מעניין!
    דרך אגב נדמה לי שבתי ספר כן מתוקצבים לפי מספר התלמידים בהם, אלא שכיתה הזכאית לתקציב ושעות צריכה למנות כארבעים תלמידים. הכרתי מנהל שניסה לפתוח כיתות קטנות יותר על פי ביקוש מגמות, והוטלו כלפיו סנקציות.

    • perkepon הגיב:

      היי נועה,

      אני שמח שקראת והתעניינת 🙂

      חבל שמתקציב את זה לפי כיתות של 40 תלמיד, זו יכולה להיות חלק מהבעיה.

      בנוסף אני חושד שבישראל ממש קשה לפתוח בתי ספר שמקבלים מימון ממשלתי – ובשבדיה קל יחסית לפתוח ולהתחרות.

  3. הגיב:

    כתבת:

    מחקרים מלמדים כי יש שני מאפיינים שהופכים את שיטת השוברים השבדית להצלחה:

    * בתי ספר אינם רשאים לגבות תשלום נוסף מההורים על הלימודים, ואינם רשאים לבחור אילו תלמידים לקבל ואילו לא – אפילו אין להם רשות לסנן על סמך כישורים. כך לא נוצרת סגרגציה (או cream -skimming) כלומר מצב בו בתי ספר פרטיים בשיטה הם "לעשירים בלבד".

    * קל מאוד לפתוח בתי ספר שיתחרו עם בתי הספר הקיימים. כך לא נוצרים מונופלים מקומיים.

    (למעשה כתבת זאת פעמיים, בניסוחים שונים )

    אני רוצה להתייחס לנקודה הראשונה:

    למה זה מוצג כיתרון? האם יש מחקרים שמראים זאת? (האם הם אמינים? מה לגבי מחקרים נגדיים?)
    מילטון פרידמן בעצמו תמך בשיטת השוברים רק כצעד ראשון לקראת מערכת חינוך פרטית לחלוטין.

    אם כך, איך בתי הספר בוחרים את תלמידיהם? עפ"י קירבה? עפ"י הקודם-זוכה?

    • perkepon הגיב:

      אצטרך זמן רב כדי לענות לך תשובה מקיפה.

      להלן הקישור למקור ממנו קראתי על המחקרים:
      http://novaworkboard.wordpress.com/2013/05/26/can-vouchers-improve-education-systems/

      להלן המחקרים עצמם:
      http://www.ifau.se/Upload/pdf/se/2012/wp12-19-Independent-schools-and-long-run-educational-outcomes.pdf

      אני מודה כי לא קראתי את 45 העמודים.

      כרגע לפי מה שאני יודע לא בתי ספר בוחרים תלמידים – אלא להפך, תלמידים בוחרים בית ספר.

      בשטוקהולם זה היה אחרת, וזה גרם למצב בו ילדי עשירים לומדים בבתי ספר לעשירים, ומהגרים לומדים בבתי ספר למהגרים.

      אני לא בטוח שזה השתנה בשטוקהולם עד עכשיו.

      לשאלה שאתה מעלה אספקט מוסרי – מה מטרת החינוך ומה מטרת מדיניות החינוך מלכתחילה? שכן יש סכנה שבשיטת השוברים ללא כל הגבלות רק בתי הספר "לעשירים" משפרים את הביצועים שלהם, ובתי ספר "לעניים" בכלל לא משפרים את ביצועיהם. איך אנחנו מודדים הצלחה של שיטה? ממוצע? מספר גאונים פר-איזור, או מספר פושעים פר-איזור?

      המטרה שלי היא שהחינוך של כולם ישתפר, לכן אני מעריך שיש צורך לנקוט בהגבלות (כדי להשיג את המטרה), ואני מאמין שאם פותחים מספיק חסמי כניסה – אז התחרות כבר תעשה את שלה בכל מקרה. קשה לתת תשובות יותר ודאיות.

      • הגיב:

        תלמידים בוחרים בית ספר. אבל במקרה בו יותר תלמידים מעוניינים בבית ספר מסויים מאשר הוא יכול לקבל, מה עושים? הגרלה? לפי מיקום? זמן הרשמה?

        ובוודאי שיש כאן עניין מוסרי. אבל לשני הכיוונים.
        אם בית ספר מסויים הוא מאוד מבוקש, האם זה מוסרי להגביל את יכולתו להעלות מחירים?
        האם זה מוסרי לאסור על בתי ספר לסנן מועמדים, ובכך לאפשר לקבוצת תלמידים אחת לפגוע באיכות הלימודים של קבוצת תלמידים אחרת (למשל אם מדובר בתלמידים חלשים שמורידים את רמת הלימוד, או בכאלה שמפריעים ללמוד) ?

        יתכן שכמו שאתה אומר, במצב כזה יווצרו בתי ספר לעשירים ובתי ספר לעניים. מצד שני, בתי ספר שיקבלו תלמידים רק על סמך יכולת התשלום של הוריהם עשויים לאבד מהיוקרה שלהם, אם הם יקבלו תלמידים הפוגעים באיכות הלימוד של השאר.
        יתכן דווקא שיווצרו בתי ספר ל"מוכשרים" ובעלי מוטיבציה ללמוד, שמתמחים בסוג כזה של תלמידים, בתי ספר אחרים המתמחים בתלמידים חלשים יותר, בתי ספר המתמחים בתלמידים ב"עייתיים" וכו'.

        ד"א, מאוד סביר שבתי ספר מבוקשים ייתנו מלגות לתלמידים מוכשרים שאין להם יכולת לממן את הלימודים, או שאנשים פרטיים אחרים יממנו מלגות כאלה (בדומה לאוניברסיטאות).

      • perkepon הגיב:

        א' לא אוסרים על סינון כיתתי, אוסרים על סינון לכלל הבית ספר.

        ב' שים לב, ההצעה לא מונעת הקמה של בתי ספר פרטיים. ההצעה היא רק שכספי המיסים לא ישלמו לבתי ספר שמקיימים מדיניות כזו. וכל מוסריות או אי מוסריות צריכה לבוא מתוך הבנה שבתי הספר האלו משולמים בכספי המסים של כולם. (עם היתרונות והחסרונות).

        ג' פיסית בתי ספר ל"מוכשרים" לא מה שקרה, נעשו מחקרים בנושא (גם אם לא קראתי אותם לעומק). אז להגיד "ייתכן" זה נחמד, כרגע התקדימים לרעת האפשרות הזאת.

        ד' שוב חוזר על זה – אם כל אחד יכול לפתוח בית ספר, והשוק חופשי, לא אמורה להיות בעיה. הבעיה מתרחשת כשתנאים גיאוגרפיים מחייבים אנשים להתפשר על בתי הספר שלהם. כשיש פתיחה רבה יותר של בתי ספר – רוב הבעיות אמורות להיפתר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s