ביטול זכויות עובדים זה הדבר האחרון שצריך לעשות – כרונולוגית

הקדמה ארוכה ואישית, ראו הוזהרתם:

אתמול ערכתי שיחה עם מתנדבת בקו לעובד. חלק מהשיחה הלך בערך ככה*:

אני: "יוצא לך הרבה להתווכח עם מעסיקים?"

היא: "כן, די הרבה".

אני: "זה קטע, אתם ארגון שנוקט עמדה, ולא רק מנסה לפשר".

היא: "אנחנו רק אומרים למעסיק לפעול לפי החוק".

אני: "זה לא כזה פשוט…"

היא: "חוק זה חוק. המעסיק חייב לפי חוק לתת לעובדים שלו זכויות. לאחרונה התווכחתי עם מעסיק שדרש מעובדת לחזור לעבוד שבוע אחרי לידה! הוא עובר על החוק, אין מה להתחכם".

לא היו לי מילים להסביר את כל בליל המחשבות שהיה לי באותו רגע.

יש להבין שאני הגעתי אל התפיסה הנוכחית שלי מיסודות סוציאליסטים, מתפיסה ערכית מוסרית שרואה את העזרה לחלש וקידומו כצורך עליון. לא רק שאין לי מה לטעון כנגד "חוק זה חוק"**,אלא שאני גם מתקשה להגיד שאני מתנגד לחוקים האלה.

כיום, החוקים האלה עוזרים לחלק מהאנשים החלשים להישאר על הרגליים. אך למדתי כבר מזמן שחוק תמיד בא לפצות על משהו – אף חוק לא מגיע סתם. אז על מה באים לפצות חוקי זכויות העובדים? תקראו ותגלו.

***

חוקים המגנים על עובדים נוצרים על מנת לחזק אנשים "מוחלשים" בחברה. יש לענות על שתי שאלות כדי לגבש עמדה בנושא:

–          האם חוקי עבודה מצליחים להשיג את מטרותיהם?

–          חשוב מכך: למה אותו ציבור שהחוקים אמורים לעזור לו "מוחלש" מלכתחילה?

נקדיש זמן קצר בלבד לתשובה על השאלה הראשונה, שהיא הפשוטה מבין שתי השאלות. חשוב לציין שאין כמעט כל צורך ליצור ידע חדש בנושא, אשר רבים עסקו בו לפני – ולכן רוב הפוסט מכאן עומד להיות לקט של טענות ועובדות שכבר נאמרו ונידונו בנושא.

חוקי עבודה – מטרות לחוד ותוצאות לחוד

תומס סואל כותב בספרו "יסודות הכלכלה – המדריך לאזרח" על הבטחת תעסוקה:

"החוקים והאמצעים המבטיחים את מקום העבודה מגבילים את יכולתו של המעסיק לפטר עובדים מסיבות כלכליות או מפני שעבודתם אינה מניחה את הדעת. המטרה הברורה של חוקים אלו היא לצמצם את האבטלה, אבל אין לומר בשום פנים שהם משיגים באמת את התוצאה הזאת. ארצות שיש בהן חוקים כאלה אינן מצטיינות באבטלה נמוכה, אלא מאופיינות דווקא באבטלה גבוהה מן הקיימת בארצות שאין בהן חוקים מקיפים להגנת התעסוקה. בגרמניה קיימים כמה מהחוקים הנוקשים ביותר להבטחת מקום העבודה, אבל לעתים מוצאים בה אבטלה בשיעור דו-ספרתי. בארצות-הברית אין חוקים בהיקף כלל-ארצי להבטחת התעסוקה במגזר הפרטי, אבל האמריקאים נבהלים כשהאבטלה עולה ל6 אחוזים".

ממה נובעת תופעה זו? כאשר מעסיקים שוקלים האם לשכור או לא עובד, הם חושבים בין השאר על הסיכוי שיאלצו לפטר אותו, על זכויותיו ועל עלותן בשבילם. דוגמא שבמבהירה זאת טוב היא חוק שכר המינימום:

כמו שניתן לראות מהסרטון – חוקי עבודה יכולים לפגוע בעובדים שלהם הם אמורים לסייע.

דוגמא מעניינת לכך היא חוקי העסקה במגזר הציבורי בארצינו הקטנה. בישראל קשה עד בלתי אפשרי לפטר עובד ציבור, כלומר, אדם המועסק ישירות על ידי הממשלה. עובדים אלו מקבלים קביעות לאחר שנתיים (כעת מוצעת רפורמה לפיה הקביעות תתקבל רק לאחר 5 שנים). האם זה מקרי שישראל היא המובילה בעולם בשיעור של העסקת עובדי קבלן? מעניין לדעת בהקשר זה כי המעסיקה הראשית של עובדי קבלן היא דווקא המדינה.

במדינת ישראל יש 10% עובדי קבלן, מתוכם 45% מועסקים אצל המדינה. עובדי קבלן מהווים בממוצע 20% מהמועסקים במשרדי ממשלה. חלק מעובדים אלה מועסק שם כדרך קבע.

למה המדינה מעסיקה כ"כ הרבה עובדי קבלן? פשוט מאוד –  לעובדי קבלן לא חייבים לתת את כל ההטבות והזכויות השמורות לעובד המועסק ישירות במגזר הציבורי. דוגמה זו ממחישה היטב את הבעייתיות שבחוקי עבודה. זוכרים את "המחוברים" ו"המנותקים"? כן, האלה מהמחאה החברתית. זוהי תוצאה קלסית של חוקי עבודה. מצב בו קבוצה של עובדים מחוברים מצליחים להרוויח מהמצב – בעוד אלו שמנותקים מפסידים ממנו.

הדיון על חוקים המעגנים זכויות עובדים הוא כמובן יותר מורכב ממה שהוצג לפניכם – אולם ניתן לראות כי חוקי עבודה אינם הפתרון הפשוט, הקל והיעיל לבעיותיהם של העובדים.

כעת, על מנת למצוא פתרון טוב יותר – עלינו לענות על השאלה השנייה ולהבין מדוע העובדים במדינה "מוחלשים" מלכתחילה.

ריכוזיות בישראל – המחלישים האמיתיים

יש להבין כי אנשים בעלי הכשרה מסוימת מוחלשים לא "כעובדים" אלא כבני אדם, ובכלל זה כצרכנים.

נושא שחשוב לעסוק בו בהקשר זה הוא הריכוזיות בישראל. על פי דו"ח הבנק העולמי משנת 2009 12% משווי השוק הישראלי מוחזק בידי פירמידות שליטה (מקום 17 מבין 45 מדינות שנבדקו) ו23.3% משווי השוק מוחזק על ידי חברות החזקה (מקום 20 מבין ה45 שנבדקו).

על הנושא כותב אורי קץ במצע של מפלגת "עלה ירוק הרשימה הליברלית" ואני אתמצת את הכתוב:

"לכל פירמה מצליחה משתלם לנסות להגביל את התחרות בענף שבו היא פועלת, על מנת שתוכל להעלות מחירים ולהגדיל את רווחיה.

הריכוזיות במשק משחקת לטובתם של בעלי ההון ושל העובדים באותם ענפים ריכוזיים, ועל כן מבחינה פוליטית קשה יותר להתמודד איתה. שימורם של חסמי יבוא וחסמי כניסה משרתים שכבה צרה מאוד של המשק, במחיר של פגיעה משמעותית בכלל הציבור. לאותה שכבה צרה אינטרס חזק לשמר את החסמים, ואילו את העלות של חסמים אלה משלמים מיליוני צרכנים.

דוח ועדת טרכטנברג, שהוקמה בעקבות המחאה, מפרט שורה של חסמי ייבוא בישראל, הדוח מציין כי מרבית הדוגמאות להגנות מיבוא מתקבלות מחברות בענפים לא-תחרותיים או מונופוליסטים, כגון ענף המלט (שבו שולטת נשר) נייר חום לקרטונים (נייר חדרה), יריעות איטום ביטומניות (פזקר), ניילון נצמד (ספיר) ומערבלי מזון לרפתות (תעשיות לכיש). כשלי התחרות הגדולים ביותר נמצאים בענף המזון. עם התחומים הנוספים שנידונו בהקשר נמנים ענף הבנקאות, משק המים, ענף שיווק גז בישול, תחנות תדלוק, ענף הרכב, ענף המלט, ענף הפנסיה וענף הסולר. להגבלות אלו השפעה משמעותית על יוקר המחיה בישראל."

יש להבין את השלכת הכתוב על נושא הפוסט. עובד יכול להתמקח על זכויותיו טוב יותר ככל שיש לו יותר חסכונות. במצב אידאלי עובד אשר מקבל יחס משפיל יוכל פשוט לחפש מקום עבודה אחר. הוא לא ייתקל בבעיה לקיים את עצמו מחסכונותיו בזמן שבו הוא מחפש מקום עבודה אחר. אך יוקר המחיה בישראל – ובתוכו הדיכוי של כולנו כצרכנים, לא מאפשר לעובדים את הפריבילגיה הזאת.

אך הריכוזיות בישראל לא נובעת אך ורק מחסמים של כניסה מבחוץ – אלא ממערכת המשפיעה פנימה ומקשה מאוד על פתיחה של עסקים. בפוסט קודם שדן בנושא זכויות עובדים כבר ציינתי כי ישראל נמצאת במקום ה109 מתוך 144 מדינות במספר הימים שלוקח לפתוח בה עסק ובמקום ה90 מבחינת נטל הרגולציה.

אם זה לא מספיק ישראל עושה עוול עצום לעסקים הקטנים במדיניות המסים שלה. חוק עידוד השקעות הון נותן הקלות מס משמעותיות לעסקים גדולים. כך לעסקים הגדולים בישראל קל הרבה יותר לתפקד מאשר לעסקים הקטנים. על מיסוי החברות מסביר אורי קץ ועל הנזקים שבחוק עידוד השקעות הון מספר לנו גוליית.

על כל בעיות אלו נוספת בעיית הריכוזיות בבנקים. הריכוזיות בבנקים, כפי שמסכם ערן הילדסהיים בכלכלה אמיתית יוצרת מצב בו רק אשראי מועט בלבד מועבר לעסקים קטנים. על המסקנה כי השמרנות הפיננסית בישראל מקשה על עסקים צעירים לשרוד בתחילת דרכם ניתן למצוא הסכמה אפילו במסמכים ממשלתיים.

עקב כל הכתוב כאן נוצרת סיטואציה בארצנו בה העסקים נתפסים ובצדק כגדולים וחזקים, והעובד הוא קטן ומוחלש. העובדים חלשים מאחר והם רבים ומנהלים מקח מול גורמים חזקים ומועטים – בעלי העסקים הגדולים.

***

לסיכום: העובדים "מוחלשים" בשל רגולציה ממשלתית ומבנה מס מעוות. הם מוחלשים קודם כל כצרכנים ורק אחר כך כעובדים, וזאת עקב ריכוזיות במשק הנגרמת מחסמים חיצוניים ומקושי להקים עסק בארץ – להתערבות ממשלתית תרומה לא מבוטלת לקושי זה.

חוקים המעגנים זכויות עובדים עלולים לגרום נזק לעובדים עצמם, וליצור מצב בו מעט מקורבים מרוויחים מחוקים אלו – בעוד רבים אחרים שזקוקים לעזרה עוד יותר נפגעים מהמצב. ומעבר לכך – אינם פתרון שורשי לבעיה, אלא "פלסטר" לכל היותר.

אני מאמין כי ביטול זכויות העובדים הם הדבר האחרון שיש לעשות כרגע – כרונולוגית בלבד. אין לי ספק שיש צורך בביטול זכויות העובדים, ועל כך פירטתי בפוסט בנושא, אך בטרם מבטלים את זכויות העובדים – יש לייצר מצב בו בעיה אחרת נפתרה – והיא הדיכוי של כולנו כצרכנים.

כאשר שאר ההגבלות יוסרו והעיוותים יתוקנו, יוקר המחיה ירד, בדרך טבעית ההון יחולק באופן שוויוני יותר, שכן עסקים קטנים יוכלו לקום ולקבל נתח גדול יותר מהעוגה. אז לא נמצא עוד צורך במטר חוקי העבודה, נוכל פשוט לחיות טוב יותר.

____________________________________________________________________

* יש לציין כי השיחה שנעשתה הייתה בנושא עובדים זרים – נושא שהוא מורכב יותר, שכן כדי להבין את המפתח לבעיות בתחום יש להבין את הדינמיקה הקשורה לארץ המוצא.

** אני לא מסוג הליברלים שיגידו ש"לאיים בקריאה לחבורת בריונים עם רובים כדי לכפות על אדם להתנהג על פי אמות המידה שלי – זה לא מוסרי",

בזמן אמת אי-אפשר להסביר למתנדבת שרואה מולה עוול ורוצה לסייע, מה הסכנות שבחוקי עבודה ומה הליקויים היוצרים את הצורך בהתערבות כזאת מלכתחילה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s