הקדמה:

אינני מכיר לעומק את תנועת צייטגייסט. שמעתי מאנשים רבים עליהם, קראתי מעט עליהם, הלכתי לערב הרצאות קצר שלהם וראיתי את הסרט "תוספת" (Addendum). בפוסט הבא אני עומד להתייחס אך ורק לסרט הזה ואני מניח שבכך אני מתייחס לכל תנועת צייטגייסט.

הסרט מובא כאן לפניכם שתוכלו לראות אותו ולקרוא במקביל את מה שאני כותב עליו. הטיוטא הראשונית של הפוסט הזה נכתבת במקביל לצפייה בסרט בפעם השנייה ונערכה לנוחיותכם לנקודות.

מי מכם שיקרא את הפוסט לפני שיראה את הסרט יקבל "ספויילרים" אז היו מוכנים מראש.

סטטיסטיקות:

לאורך כל הסרט וכבר בתחילתו מובאות סטטיסטיקות שונות המראות עד כמה המצב קשה. עד כמה רב אי-השיוויון וכמה מצבם של העניים בכי רע. יש מכנה משותף בעייתי לרוב אם לא כל הסטטיסטיקות האלה:

–         לא נערכת השוואה לעבר – אלא רק הצגת מספרים כיום.

–         מוצגים הפערים בחלוקת "העוגה" (העושר הכללי) בלי להתייחס לגדילת "העוגה".

–         אין שום התייחסות לגידול הטבעי של האוכלוסיה.

נטיות קומוניסטיות

סביר להניח שהתנועה לא מכירה רשמית בנטיות הקומוניסטיות שלה – אך הן שם ובאות לידי ביטוי בסרט:

הסרט מתחיל מהצגת הצהרות מאוד ברורות: התקופות השתנו, האדם נותר כפי שהוא. אנו נמצאים במצב שלא דומה לימים עברו – כעת לחברה שלנו יש את הכלים להתנהל אחרת, כלים שלא היו לה בעבר.

מרקס היה משוכנע גם הוא שאחרי המהפכה התעשייתית תם עידן הקפיטליזם, וכעת יש לנו את הכלים לשינוי מהותי בשיטת חלוקת העושר. אך לטענת צייטגייסט, כאשר מרקס אמר זאת הוא הצביע על נקודת הזמן הלא נכונה, ומשום מה הם מצביעים על נקודת הזמן הנכונה. בהמשך נראה למה ונתהה האם ההצדקה שלהם לכך מבוססת על עובדות או על אמונות.

לאורך כל הסרט ניתן לראות כי יש תקיפה מאסיבית על מוסדות המדינה כפי שהם כיום. בתקווה אקדיש פוסט בעתיד לכך שהקומוניסטים הקלאסיים חתרו כנגד המדינה וראו בה אויב מרכזי גם כן. המרכיב האנרכיסטי-כמעט-ליברטריאני בתפיסה שגם צייטגייסט וגם אותם קומוניסטים מציגים פוסל את המדינה כפתרון מכל וכל. בבחינת תפיסה זו – המדינה היא מוסד מושחת ומיושן.

בהכריזם כי "לאנשים יש סיבה לפחד ממכונות" שכן הן מולידות פיטורים וביחס שלהם לאוטומציה ללא בעלות על אמצעי ייצור – הם נוטים להסכים עם מרקס על חוק הדלות הגוברת.

בהמשך נטען כי הערכים המנחים את המערכת הכספית אינם יעילות או ברות קיימא. הם לא אלו שהמציאו את הרעיון, ויש לו שם: השבתה מתוכננת. השבתה מתוכננת איננה יעילה כלכלית בשוק חופשי, בניגוד לנטען, וזאת מאחר ומוצרים נשפטים בקרב הצרכנים גם לפי יכולתם להיות שמישים לאורך זמן. לדוגמה, כאשר כלי רכב יפניים עם תוחלת חיים ארוכות יותר נכנסו לשוק האמריקאי בשנתי ה -1960 ו -1970, יצרניות רכב אמריקניות נאלצו להגיב על ידי בניית מוצרים עמידים יותר.

בנוסף על כך הם טוענים שהערכים המנחים את השוק אינם שפע. יצירת שפע אצל הצרכן לאו דווקא משתלמת למונופול יחיד הניצב מול שוק – אך מצב של מונופולים קורה כמעט ורק בשל התערבות ממשלתית. ללא התערבות ממשלתית אין מונופלים, וכאשר יש ריבוי מתחרים, מתחרה שייצר פחות, לא יוכל למכור בעלות גבוהה יותר. לכן בריבוי מתחרים (דבר שקורה באופן טבעי בשוק חופשי) נוצר שפע – שכן כל צרכן מייצר כמה שהוא יכול כדי להרוויח מתוך הידיעה שאם ייצר פחות הוא לא יוכל להעלות מחירים.

ואם כל אלה לא הספיקו, מכריז ז'ק פרסקו כי בחזונם הם רוצים חברה ללא מעמדות כלל.

כסף זה חוב

הסרט מתאר בתחילתו את ההליך שדרכו נוצר כסף בארה"ב. מהיכרותי עם תהליך יצירת הכסף – תיאורם אמין. יחד עם זאת הם מציגים את ההליך כ"מוסתר בכוונה". הם יוצרים מציירים "רעים" חסרי שמות וחסרי פנים "בעלי אינטרסים" שרוצים לשמר את המערכת המוניטרית כמו שהיא.

משום מה כל הגרפים המראים שככל שהחובות גבוהים יותר יש יותר כסף, וההסבר על שברירות המערכת הזאת מצליחים להפחיד את הצופה. אך כדאי לתהות – האם במונחים ראליים העלייה בחובות ופתיחת הבנק המרכזי הזיקו לאדם הפרטי באמריקה?1

בנוסף כאשר המערכת מוצגת כ"שברירית", מה המשמעות של זה? אם הכוונה בכך היא שהיא מגדילה את תדירות המשברים – יש לטענה הזו אכן תקדימים אקדמיים. אך אם הטענה היא שהמערכת עומדת ליפול אז הטענה הזו מאוד רחוקה, להערכתי, מהמציאות.

לכן יהיה צורך לעשות סדר בדברים:

–         ההנחה שכסף נוצר מחוב מאחר והבנקים מרוויחים מכך, היא הסתכלות חד-צדדית וצרה על הסיפור. כסף יכול להיווצר מחוב מאחר ואנשים רוצים הלוואות. הביקוש להלוואות, יגידו התומכים בסרט, מגיע מהיות הכסף מבוסס חוב מלכתחילה, או מ"שטיפת מוח" של המערכת הקפיטליסטית. מכאן עולות שתי שאלות: האם אנשים רצו הלוואות מלכתחילה? וגם, למה המערכת המבוססת חובות (ה"שברירית" לכאורה) הצליחה להפיץ את עצמה כל כך טוב?

–         האם המערכת מועילה באמת רק למי שעומד באליטה של הפרמידה? האם כל ההתפתחות הכלכלית שנעשתה מ1950 היא הועילה אך ורק לאליטה? האם באמת יש קשר כזה הדוק בין השיטה המוניטרית לאובססיביות לעבודה ולחוב הכולל? תור הזהב של הקיינסיאנים, אלו הדוגלים בהדפסת כסף כפתרון למשברים כלכליים, היה בין השנים 1950-1970. אותה תקופה דווקא נחשבת לפריחה מבחינה כלכלית. תקופה בה השחורים באמריקה החלו השתלבות מואצת בכלכלה, תקופה בה לכל משפחה הייתה עבודה, תנאים טובים, זמן פנוי. מערכת הבנקאות התעצבה לכדי מה שאנו רואים היום במשך מאות שנים. מדינות רבות הגיבו במיני דרכים שונות לבנקים שבתוכן.

–         הממשלות והבנקים באמת כפי שמתואר פועלות בשיתוף פעולה להפצת השיטה הזו. כפי שממשלות קומוניסטיות פעלו בשיתוף פעולה עם איגודי עובדים להפצת שיטה אחרת. הן אכן משתמשות בהלוואות ובריבית כאמצעים לקדם את עצמן. אך יש לבדוק לעומק האם קידום השיטה באמת מזיק (כמתואר בסרט) לאזרחי המדינות בהן השיטה מיושמת. מומלץ גם להשוות זאת לשיטות אחרות ולדרכי ההפצה שלהן ברחבי ההיסטוריה.

"וידוייו של מתנקש כלכלי" – ג'ון פרקניס

אינני מכיר מספיק לעומק את הנושא כדי לקבוע עמדה נחרצת בשאלת צדקת טענותיו.

לא מופרך בעיני בכלל שתאגידים גדולים פועלים נגד פוליטיקאים שמקדמים צעדים הנוגדים את האינטרסים שלהם. אינני מופתע כלל מהטענות שקרן המטבע והבנק העולמי מנוצלים על ידי מדינות לקידום מטרותיהן הפרטיות.

אני אכן מופתע מטענותיו שהיו התנקשויות אמיתיות שארה"ב עשתה כדי לקדם תאגידים פרטיים ומסחר יותר נוח עם הכלכלה המקומית.

על כך כתב נייל פרגוסון :

"צריך להודות שיש משהו מוזר בסיפור שלו. ארצות הברית לא הלוותה כסף רב לאקוודור ולפנמה. בשנות השבעים הסתכמו הסכומים ב 96 מיליון דולר וב197 מיליון דולר,  פחות מ0.4 אחוז מהיקף המענקים וההלוואות הכולל של ארצות הברית. אקוודור ופנמה גם לא היו לקוחות גדולות של ארצות הברית. הם קיבלו, בהתאמה 0.17 ו0.22 אחוז מכלל היצוא של ארצות הברית. אלה אינם נראים מספרים שראוי להרוג בשבילם."

אני לא מוצא את ההסבר של פרגוסון מספק, בעיקר מאחר והנושא המרכזי בהם עליית המנהיגים האלה יכולה הייתה להזיק לארה"ב הוא הנפט (ועוד משאבים, פחות רלוונטיים). יותר מעניין לתהות מה היה ייצוא הנפט מהמדינות האלו לארה"ב.

אך המסקנה האחרונה שיש להסיק מכל זה היא שהשוק החופשי נכשל. הגופים שמקדמים את התאגידים הפרטיים הללו אינם חלק משוק חופשי. להפך, הם גופים הממומנים בעזרת כספי המסים של כולנו, בין אם זה מס ישיר או הדפסת כסף. דווקא הכוח הרב של של המוסדות הפוליטיים מאפשר לתאגידים להסתמך עליהם, להתחבר אליהם ולהתחזק מהם.

אין לי נתונים בנושא, אך אני בספק רב אם כאשר מתארים הפרטות בתשתיות במדינות הקרבן של המתנקשים הכלכליים, ההפרטה נעשית תוך הסרת תקנות המונעות תחרות. למעשה אני משער שתשתיות המדינה במצבים אלו נמכרות בזיכיון לחברה מונופוליסטית אחת, וכל תחרות שיכולה להיווצר נעצרת על ידי אותם שליטים מושחתים שהפריטו את כל התחום מלכתחילה. שכן באופן לא מפתיע, גם לאחר ההפרטה, פנמה ואקוודור לא נמצאות בחוד החנית של המדינות בעלות חופש כלכלי, בניגוד לארה"ב, שוודיה, סינגפור ושוויץ.

הפתרון הוא כמובן שוק חופשי שלא מנסים לקדם אותו בעלי אינטרסים באמצעות גופים הממומנים על ידי משלמי המסים כדי להפיץ אותו. שוק חופשי אמיתי יאומץ באופן וולנטרי על ידי קהילות מקומיות מאחר והוא השיטה המתאימה ביותר.

טכנולוגיה ואבטלה

הטכנולוגיה, לפי צייטגייסט, היא מה שמקדם את רווחת בני האדם. הטכנולוגיה פותרת מחלות, ומשחררת אותנו מהצורך לעבוד בעבודות רפטטיביות. היא מאפשרת לנו דברים שלא יכולנו לחלום עליהם. הטכנולוגיה, לכן, בניגוד לכסף, לפוליטיקה ולדת – מוצגת כפתרון לכל בעיותינו.

חבל שצייטגייסט לא בוחנים איך נוצרה הטכנולוגיה הזאת. ישנו ויכוח על השאלה מה עזר לטכנולוגיה להתקדם כה מהר, השקעה ממשלתית, השוק הפרטי, או שילוב ביניהם. קצת אירוני שהם משתמשים באמירה טכנולוגיה היא עיפרון. לאלו שלא מבינים מדוע, התשובה נמצאת כאן.

הטכנולוגיה ללא ספק לא הייתה מתפתחת לרמה שבה היא נמצאת היום אילולא השוק החופשי. אותם ברונים שודדים שרק רוצים למקסם רווחים, אפשרו בכך פיתוחים טכנולוגיים שלא היינו יכולים אפילו לדמיין בלעדיהם. לכן הטענה שמה שקידם את רווחתם האנשים היא טכנולוגיה – בניגוד לכסף – הינה אבסורדית.2

סטף ורטהיימר – האדם העשיר ביותר בישראל, עשה את הונו באמצעות מפעלים יעילים במיוחד בהם המכונות מחליפות את העובדים האנושיים. השוק החופשי הוא זה ששיחרר אותנו מעבודות מפעל בפס ייצור, באמצעות כך שעודד מפעלים למצוא את השיטה היעילה ביותר לייצר בה, ובכך עודד אותם למצוא את הטכנולוגיה החדישה ביותר בנושא.

לאחר שעה ורבע של סרט נשאלת השאלה החשובה ביותר בסרט והתשובה אליה כמובן לא נכונה: האם יש לנו את כל הטכנולוגיה וההבנה הנדרשת כדי לחיות ללא תג מחיר? הם טוענים שכן.

זו טעות פטאלית. אם ניתן היה ליצור מוצרים ללא עבודה אנושית בלי לכלות משאבים רבים בהרבה (שהרי עלינו להתחשב ב"הגבלות המשאבים" שכדור הארץ יוצר) – כל חברה פרטית כבר הייתה קופצת על ההזדמנות הזאת.

האם עקרונית יש בעיות שאי אפשר לעשות כסף מפתירתן? אך ורק (וגם זה מוטל בספק) אם הבעיות הללו הם של אנשים עניים מאוד ושנואים מאוד. בכל תרחיש אחר, יהיה אדם שיספק כסף לפתרון הבעיות הללו. הרווח של חברה קשור קשר ישיר לשאלה כמה המוצר שהיא סיפקה הצליח "לפתור בעיה" או פשוט לספק צרכן. בשוק חופשי באמת – חברות מתחרות בינן לבין עצמן בכדי לפתור את הבעיות של כלל הציבור.

כל שאמרתי קודם תקף בהחלט גם על תחום האנרגיה. לו המצב היה קל ופשוט כפי שמתואר אצל צייטגייסט – חברות פרטיות היו משקיעות בפיתוח הטכנולוגיות האלה ורותמות אותן כבר מזמן לשימושינו.

על נושא החברה הפוסט-תעסוקתית כתבתי כבר וכעת אתייחס נקודתית לטענות של צייטגייסט. למרות שהאוטומציה ממשיכה כבר מאות שנים, לא ניתן לראות גדילה זהה באבטלה, או עוני חמור יותר. להפך, ככל שהאוטומציה ממשיכה נוצר יותר ויותר שגשוג. העני של היום חי טוב בהרבה מהעני של לפני מאה שנה, שחי גם הוא הרבה יותר טוב מזה שלפני מאתיים ושלוש מאות שנה. בעוד מקומות עבודה מסוימים נמחקים – מקומות עבודה אחרים נוצרים.

זהו אכן פן משמעותי מאוד בכלכלה שנדירים הכלכלנים שמתעסקים בו, ואני מעריך את צייטגייסט על השמת תשומת הלב על הגורם המכריע הזה. לא ניתן לחזות כיום בכלים הנוכחיים מה יוצר מקומות עבודה חדשים ומה מכחיד את מקומות העבודה הקודמים. בעקבות התגליות הטכנולוגיות שנעשו בעמק הסיליקון – לדוגמה – אבטלה צנחה באותה תקופה בחדות.

אם כך הטכנולוגיה והחברה מייצרת מקומות עבודה ומוחקת מקומות עבודה כל הזמן.

לא ניתן לקבוע האם יגיע עידן בו לא יהיה לנו צורך בכוח אדם בכלל. השמאל הכלכלי מעוניין כמעט תמיד לעצור את הצמיחה בכדי להינות מהפירות של ההון שיש לנו עד עכשיו, לרוב מתוך מחשבה שאין צורך בהתייעלות נוספת.

תהליכים אלו של גלים של אבטלה ותעסוקה – מניעים שינויים רבים אותם אסקר בפוסטים בעתיד.

לסיכום

האוטופיה של צייטגייסט חלומית בעיניי, אך לא נראה שהיא יכולה להתקיים.

הצעדים הממשיים אותם הם מציעים משקפים התנגדות למערכת אותה אני מעריך.

מגיע לתנועה קרדיט על כך שהיא שמה את הדגש על נושאים חשובים כמו השיטה המוניטרית והאבטלה הנובעת משינויים טכנולוגיים מבניים.

מאחר והתנועה לא חותרת לחזק את מוסדות המדינה למרות הביקורת שלה על "השוק החופשי" – אין לי התנגדות לכיוון שלה.

כיום צייטגייסט למיטב הבחנתי מחזקים ומעודדים אלטרנטיבות וולנטריות למערכת הכספית, קואופרטיבים, מטבעות קהילתיים, בנקי זמן, עסקים חברתיים ועוד. כל אלטרנטיבה וולנטרית היא מיזם מבורך בעיני.

_____________________________________________________

1 קשה לי לתת לשאלה הזו תשובה חותכת. זאת מאחר ובכל תקופה נעשה שימוש שונה בבנק המרכזי, והסיטואציה אליה הוא הגיב הייתה אחרת. לכן למרות הבעייתיות שאני מוצא בהתנהלותם של בנקים מרכזיים בעולם, אני, בניגוד לצייטגייסט – לא נמהר להציג את מצב בו פעולות הבנק המרכזי גרמו נזק ריאלי לאזרחים.

2 – בברית המועצות בתקופה הקצרה בה לא אושר סחר בכלל רווחת האזרחים התדרדרה כל כך שהשלטון אישר סחר חופשי במידה מופחתת – בכדי להציל אנשים מרעב. רוסיה עצמה ייצאה תבואה לפני הפיכתה לקומוניסטית – ואחרי הפיכתה לקומוניסטית והפסקת השימוש בכסף החלה לייבא מארצות אחרות לתוכה אוכל, מפאת חוסר יעילות.

מודעות פרסומת
קישור | פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s